כל שנה באפריל

סרינה מיטניק מילר והבית שלה. התמונות מפה ומפה (כאן אפשר אפילו לראות אותה לובשת חולצת פסים).

>>>
סרינה מיטניק מילר היא אמנית קליפורנית קולית (היא אחראית לכל ההדפסים שאתן רואות שם על הקירות – אפשר לראות תמונות שלה עובדת באתר working artists. אגב, הדפסים דומים אפשר לראות גם בשיתופי הפעולה שהיא עשתה בשתי העונות האחרונות עם קוויקסילבר).

>>>
כל שנה באפריל אני מפנה זמן כדי לשכנע את עצמי שהפעם זה יקרה:
השנה אתחיל לשתות מיצים ירוקים כל בוקר, אתחזק ארון בוהמייני, אלך יחפה, אלמד לגלוש, לא יהיה לי אפכת אם הילדים שלי לא יסתרקו שבוע, אעבור לבית סחוף רוחות על הגבעות בסן פרנסיסקו, אהיה בלונדינית טבעית. ומנומשת.

>>>
הצעת הגשה:

תיק בד (לא יפריע לי כשהוא יהיה פרום ומוכתם, כמוני).
חולצה היפית (כי לא אכפת לי אם אני שמנה, רזה, מחוטבת או רכה בקצוות).
סבון (אגמל משימוש בבושם).
כריות (עליהן אשען ואצפה בשקיעה. או יותר טוב: בזריחה!)
צמיד שמצאתי באחד משיטוטיי על החוף (עם הכלבים שיהיו לי).
אספדרילים (רק שטוח. כמו סרינה מיטניק מילר, לא אתפס מתה בסטילטו).

(הפרטים הלא רלוונטיים בעמוד שלי בפוליבור)

>>>
California here we come
Right back where we started from

(נגיד)