Ripple Yoga Wear הציעו לי להשתתף בפרויקט שנקרא Moments ומנסה למצוא את רגעי היוגה בחיים הרגילים.
אדוה ברונר מ׳ריפל׳: "לפני כמה חודשים לקוחה שאלה אותנו – אם אני לא עושה יוגה האם הבגדים שלכם מיועדים גם לי? השאלה הזאת שלחה את כל בנות סטודיו ריפל למסע של חיפוש, שאלות והבנות, חלקנו מתרגלות יוגה וחלקנו לא, והשאלה הזאת פגשה כל אחת מאיתנו מהמקום שלה. אני שאלתי את עצמי – האם יוגה היא רק כשאני פורסת מזרן ומתרגלת אסנות? לי זה היה די ברור שלא. שכל רגע של חיבור, בו אני נמצאת ברגע וחווה אותו במלואו הוא יוגה. עם כל זה בראש יצאנו לחפש רגעים של נשים, כל מיני נשים וכל מיני רגעים.״
כל זה קרה במרץ, בסופה של שנה בה הרגשתי שהיוגה, על המזרון ובעיקר מחוץ למזרון, הצילה את חיי.
עכשיו: קצת תמונות.
למטה בהמשך: מחשבות על יוגה.
קרדיטים חשובים ביותר: צילום, כתיבה, בימוי ועריכה: רונית כהן (אתן בטח מכירות אותה בתור roco runs) ואורי טאוב מ-Orro Photography | צילום סטילס: רונית כהן roco runs | איפור: מלודי שובקס | צילום מאחורי הקלעים: לירן קלינה | מלווה מותגים ובכלל, רוח מתחת לכנפיים: ליאת ורדי בר

>>>

>>>
עשרים ושתיים שנה בקבוצת המתחילים. מחשבות על יוגה, פורמט זרם תודעה:

>
שיעור היוגה הראשון שנקלעתי אליו התקיים ברחוב דיזנגוף. הייתי אז בת 27 והשתכנעתי לנסות מהסיבה הפשוטה ששיעור יוגה היה זול יותר מפילאטיס. עברו מאז עשרים ושתיים שנה במהלכן תירגלתי יוגה רוב השנים אבל תמיד נשארתי בקבוצת המתחילים. ההתקדמות היוגית שלי התרחשה בפנים, איפה שאף אחד לא רואה ואף אחד לא אומר לך: וואו, איזו קפיצת גדילה. הגיע הזמן להתקדם לקבוצה הבאה.

>
באינסטגרם אפשר למצוא תמונות של נשים מתרגלות את תנוחת העץ: אחת עומדת עם כף הרגל נעוצה היטב בירך הפנימית ולידה הכיתוב: זה יוגה. לידה תהיה תמונה של מישהי שמתרגלת את תנוחת העץ כשכף הרגל שלה נעוצה איפשהו מתחת לברך. לידה יהיה כתוב: זה יוגה.
זו אני, ה״זה יוגה״ מהתמונה השניה.

>
הפעם הראשונה בה הבנתי שהיוגה הפכה להיות חלק מהחיים שלי התרחשה בעוד ערב בו ניסיתי להרדים פעוט שהתקשה להרדם. יושבת שם מתוחה וחושבת מתי הוא יירדם ואוכל להתחיל כבר את הערב שלי. ואז זה היכה בי: אני יודעת מה לעשות. כמו שאני יודעת לנשום כדי להשקיט את מחשבות הרקע שלי, אני יכולה לנשום כדי להשקיט את מחשבות הרקע של שנינו. נשמתי. שנינו נרגענו. הוא נרדם.

> מי שמתרגלת יוגה (״גם זה יוגה״) יודעת שכל נשימה היא הזדמנות להתחלה חדשה. אני חושבת שגם כל עליה על המזרון היא הזדמנות לחוות גילגול שלם, חיים שלמים: לפעמים את עולה על המזרון ונעים לך להיות לוחמת. לפעמים את עולה על המזרון ומגלה שהיום את קוברה. לפעמים את הר (לא משנה מה, לפעמים אני עוד דברים, אבל תמיד אני גם הר). בסוף הסיבוב הזה, בדיוק כמו בסוף הסיבוב הגדול, תוכלי לנוח בתנוחת הגופה (ע״ע אני כבר אנוח בקבר).

>
You see, soccer didn’t make me who I am. I brought who I am to soccer, and I get to bring who I am
wherever I go
(אבי וומבאק, כדורגלנית עבר אמריקאית ושיאנית שערים, מהספר Wolfpack)

>
רגעי יוגה מחוץ למזרון:
לדעת אם התשובה היא כן או לא או לא עכשיו.
להפסיק לקרוא ספר באמצע.
לבחור לקרוא שוב ספר שנכתב לפני מאתיים שנה.
לקנות פרחים.
לשים לב לעונות.
לא לענות לשיחות.
להסתכל על משהו גדול ממך.
לגגל ״שקיעה היום הרצליה״.
לא להוריד את העיניים מהכדור (המטאפורי).
כשמשהו נעים קורה להגיד לעצמך: תזכרי.
להחליף מצעים.
להגיד תודה.
לזכור איפה הנחתי את המפתחות.
לגלגל יפה את המזרון.

>
מנכש עשבים, מתבונן ברוח.
(מתוך בידיים ריקות שבתי הביתה, פסוקי זן בתרגום איתן בולוקן ודרור בורשטיין)

>
בתקופה ששחיתי הייתי אומרת לעצמי: חצי שעה את במים ואז צ׳יק צ׳ק מקלחת ואת בחזרה בבית תוך שעה. אחר כך הבנתי שהמקלחת חשובה בדיוק כמו השחיה. וגם זה יוגה.

>>>
מאחורי הקלעים:

מה שלבשתי: מכנסי כותנה, גולף דק וקימונו סרוג.
צירוף מקרים: הצילומים התקיימו ב-15 למרץ ויש למי שרוצה 15% הנחה (גם באתר הישראלי וגם בבינלאומי) עם הקוד shelly15 עד ה-15/5 בחצות.

>>>
Yoga is connection, it’s binding your awareness to the moment
(מהבלוג של ריפל)