Spirit Animal: Emily Gilmore

כל פעם אני עושה שאלון בסגנון מי-את-בגילמור-גירלז ויוצאת לי תשובה שאיננה אמילי, אני אעשה אותו שוב ושוב עד שתצא התשובה הנכונה.

אני מתכננת לעשות נטפליקס ומפנה מראש את יום שישי לכבוד מה שנקרא חגיגות ה-25 בנובמבר.
למה? הנה משהו שכתבתי על זה בלאשה:

בנות גילמור הן משפחה, ומשפחה, כידוע, לא בוחרים. לא את כולם בענף העץ המשפחתי הזה אני מחבבת. אני לא רוצה לרכל, אבל אם כבר התכנסנו, מערכת היחסים שלי עם לורליי ורורי לא נקיה מכעסים. אני מאשימה אותן בשנים של שתיית יתר של קפאין ושל אמונה שחצות היא שעה מצוינת להזמין פיצה. ללורליי קל לי לסלוח, כי היא לורליי גילמור, על כל המשתמע. עם רורי היחסים קצת יותר טעונים כי בסופו של דבר אני אולי יכולה לסלוח על חמישה עשר קילו עודפים, אבל לא על שיעמום, ורורי גילמור, חברות, היא לא דמות מעניינת. התסריט הדביק לה סיפורים מעניינים במשך השנים, כולם בלתי אמינים בעליל (עורכת ראשית של העיתון של האוניברסיטה? ברצינות? להעדיף לנסוע באוטובוס אחרי המועמד לנשיאות אובמה במקום לעבור לפאלו אלטו להקים סטארט אפ עם החבר שלך? סליחה, רורי, אבל אני חוששת שלא הפקת את המקסימום מהשעות שהעברת בקריאת ספרים).
אין מה לומר, פגישה מחודשת תעשה רק טוב ליחסים בינינו, כי כשחושבים על זה, למרות כל הקיטורים, אני מתגעגעת אליהן. בעיקר אל אמילי גילמור. הסבתא של רורי והאמא הלא מוערכת של לורליי. לורליי, שדמותה כמו עוצבה כדי להמחיש את הפתגם אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים. האשה שקיבלה את היד הכי טובה בשולחן, ובכל זאת מכשילה את עצמה בכל פעם מחדש.
אמילי, אמילי היא סיפור אחר. אמילי היא הגיבורה האמיתית של הסדרה, וב-25 לחודש אני אתיישב מול נטפליקס בעיקר כדי לוודא שהפעם היא תקבל את הכבוד המגיע לה.

>>>
מהטריילר אני מבינה שני דברים קשים לגבי אמילי:
1. אחד מהם עשוי להתפרש כספויילר, אז נוותר עליו.
2. אמילי עושה מעשה מארי קונדו, נפטרת מכל חליפות הטוויד שלה ונשארת עם חולצת טי (ופנינים).

>>>
I was going to wait until you called me, but my life isn't  long as yours

(כה אמרה אמילי)

>>>
https://www.youtube.com/watch?v=oTKD7JOMXHs