להתחיל הכי לאט שלי ואז להאט
Leisure by Dorin Frankfurt | צילום: אסף עיני
>>>
תכניות לתשפ״ג: להתחיל הכי לאט שלי ואז להאט
(התפרסם במקור בטור שלי בלאשה)
אם לסכם את ההתפתחות שלי בשנים האחרונות: התחלתי מלהיפטר מדברים, המשכתי בצימצום פעולות – בהתחלה עברתי למקסימום פגישה ביום ובחסות הקורונה התדרדרתי לפגישה אחת בשבוע – ועכשיו הגעתי לשלב בו השאיפה שלי היא לצמצם תנועות או לפחות להאט אותן. אם אמשיך ככה, עוד יש סיכוי שבשנים הקרובות תמצאו אותי יושבת 12 שעות ביום בפתח מערה.
במילים אחרות: אני לא פנתרה ואני לא ערה כשאתם ישנים.
כן, האג׳נדה הקיומית שלי מעולם לא היתה ברורה לי יותר כמו ברגע בו נחשפתי למילות השיר ״פנתרה״ של נועה קירל (מילים ולחן: רון ביטון, ירדן ״ג׳ורדי״ פלג, איתי שמעוני ונועה קירל):
״כל היום אני בכל מקום, אין דקה לנשום״
בחיים שהמנוע המרכזי שלהם הוא אפס סובלנות לסטרס, המשפט הזה הוא נורה אדומה. אני לא בכל מקום, אני פה בבית, ואם אין לי דקה לנשום זה סימן לפתוח את היומן ולראות אילו טעויות עשתה האני שלי משבוע שעבר שהגזימה בהערכת הנכונות של האני העתידית לעשות דברים שאהיא לא רוצה לעשות.
״כל העיניים עלי״
אם מדובר ביותר משלושה זוגות עיניים ואני לא מכירה באופן אישי יותר מחמישים אחוז מבעליהם, סימן שנקלעתי למקום עם יותר מדי אנשים. מזל שצץ משהו שמחייב אותי לעוף מפה.
״הם אומרים שאני מוזרה, אני אומרת שהם רגילים״
אין לי מושג מה הם אומרים כי אני לא קוראת טוקבקים ואני לא אומרת שהם רגילים כי אני מנסה להימנע מלשון הרע.
״אני ערה וכולם ישנים״
תודה לאל, תופעה של טרום גיל המעבר שפסחה עלי בינתיים. ישנה מצוין, תודה.
״בלילות אנ׳לא רוצה לחלום, אני רוצה לטעום״
אוקיי, לא אכחיש, גם אני רוצה לטעום בלילות, אבל אני בדיאטת 8:16.
>>>
תכניות ההאטה לשנה החדשה:
1. לעשות את אותם הדברים אבל לאט (ש. חנוך).
2. לקום לפחות שעה וחצי לפני יציאה מהבית כדי לאפשר לכל התנועות האיטיות האלה לקרות.
3. אם אני עצבנית, לחכות שעה לפני שאני שולחת את המייל.
4. לפתח אלרגיה למילים כמו מיקסום והתייעלות.
5. לבחור תמיד בדרך עם הנוף (מתי הווייז יתחיל להציע מסלולים מופחתי קורטיזול? הטכנולוגיה קיימת).
>>>
Self-importance is a trap, because the moment we start to think that we actually matter is the moment when things start to go wrong. The truth is that you are supremely unimportant and nothing matters
(טום הודג׳קינסון, The Freedom Manifesto)
>>>
When life leaves you high and dry
I'll be at your door tonight