כמה תמונות מהחנויות של Everlane בסן פרנסיסקו ובניו יורק שצילמתי בשנים האחרונות. כולל תמונה שלי מודדת ג׳ינס במידה 30 לפני שנה וחצי (מאז התפתחתי והגעתי למידה 32-33, ברכות!). לא כולל תמונות מארוע השקת תיק גב שהם ערכו ושנכחתי בו לפני ארבע שנים בערך, כשעוד לא היו להם חנויות. התמונות ממש גרועות, אז לא היה טעם להעלות אותן וזה חבל כי אפשר לראות בהן את אנשי האופנה המקומיים של איזור סן פרנסיסקו אוחזים בקבוקי סודה ולבושים במיטב חולצות הפלנל שלהם.

>>>
סיפור האהבה שלי עם Everlane התחיל בערך עם הקמת החברה, כסטארט אפ עם אג׳נדת שקיפות וקיימות ובלי חנויות. בהתחלה הייתי מזמינה מהם ברגע שהייתי נוחתת בארצות הברית, אבל מאז לא רק שנפתחו כמה חנויות, הם אפילו התחילו לשלוח לארץ.
בתקופת הקורונה חיממנו את היחסים והתחלתי לעשות איתם אפיליאייט, מה שאומר שני דברים משמחים (מבחינתי):
1. אם מישהי קונה דרך הלינקים שלי, אני מרוויחה מזה (לא צריך לקנות את הפריט הספציפי שהמלצתי עליו ולקונה זה לא משנה כלום מבחינת המחיר או מכל בחינה אחרת).
2. Everlane שולחים לי כל חודש בגדים שאני בוחרת מתוך רשימת פריטים שאמורים לעלות לאתר.

>>>
איך אני בוחרת מה להזמין? אני מזמינה רק בגדים שנראה לי שאלבש שוב ושוב.
כלומר: אני לא מזמינה שמלות, כי אני לא לובשת. אני לא מזמינה מעילים כבדים כי אני לא גרה במקום שמצדיק מעילים כאלה. אני לא מזמינה טי שירטים כי מהניסיון שלי הטי שירטים שהכי טובים לי הם בעיצוב ישראלי (הבולטים: Q של דורית שרון, טי שירטים מפשתן של רונית ים והטי שירטים של אביבה זילברמן ו-Tres). אני כמעט לא מזמינה תיקים או נעליים כי בדרך כלל אני אוהבת שהתיקים והנעליים שלי מיוצרים על ידי מותגים שזה כל מה שהם עושים.
אז מה נשאר? ובכן.

המחממים >>>

הכי שימושי – הזמנתי כי קרדיגן זה תמיד פרקטי, ובסוף אני באמת לא מורידה אותו.

נותן תחושה שאת מככבת בסרט של ננסי מאיירס – היוש קמרון דיאז ב״החופשה״. יקר, אבל גם נראה ככה.

לימים שבא לי משהו יותר צמוד (גם זה קורה).

משהו ללבוש מעל >>>

כנראה הבגד הכי שימושי שיש לי בארון. לזרוק מעל הכל: טי שירט, חולצת כפתורים, הסוודר הדק שמופיע פה למעלה.

לא מזמן פיתחתי אובססיה למעיל קווילט שמיכתי, והנה הוא.

מעיל הקווילט שהזמנתי לפני שיצא המעיל הלבן. הוא קצר יותר, מבריק ומעט קופסתי. הייתי בטוחה שהוא מועמד למסירה, אבל מפה לשם כמעט כל פעם שאני יוצאת מהבית אני רוצה ללבוש דווקא אותו.

המכנסיים >>>

01 ג׳ינס דק בצבע שמוכיח את עצמו בעיקר כשיש לך ארון מלא בסוודרים חומים (הוא לא סטרצ׳י, קחו בחשבון בהחלטה על מידה). הוא כבר מלא זמן במחיר ממש נמוך, מה שגורם לי לחשוש שבסוף הוא ייעלם מהאתר.
02 הסקיני עם הכפתורים שמופיע בתמונה שלי למעלה (לא קניתי אותו אז כי נזכרתי שאני לא לובשת סקיני).
03 ג׳ינס מתרחב עם שני צבעים בחלק התחתון (באורך קרסול. הזמנתי בטעות באורך רגיל ונאלצתי לגזור בעצמי לאורך הנכון).

מכנסי הטרנינג שהם לא טרנינג. כלומר, מכנסיים שמרגישים כמו טרנינג אבל נראים כמו מכנסיים מחוייטים. בגילגול הקודם הייתי קוראת להם מכנסי טיסה.

הוואנזי >>>

וואנזי וופל. מהבגדים האלה שסוגרים לך פינה בנפש למרות שאת לא יודעת להסביר מה הופך אותם לכל כך חיוניים.

>>>
מאחר וכבר הזכרתי את קולקציית הסוודרים של קמרון דיאז בסרט ״החופשה״, אדווח גם שהשבוע בטור שלי בלאשה יש המלצות לקומדיות רומנטיות שטובות בהעלאת רמת האוקסיטוצין. החופשה הוא אחד מהם, כמובן.
לפעמים אפילו הטריילר מספיק: