עשו לי את השבוע
01 סוף סוף, השמלה המושלמת (אני קניתי אותה בשחור)
02 take me away
03 הולכת על חבל
04 להתאים בגד לרישום (היום, מחר ומחרתיים)
05 מהדברים אני יודעת שכבר לא יקרו לי: לעולם לא אלבש יותר חזיית משולשים
06 ורוד הוא התכלת החדש
07 ויש גם הגרלה: המותג השווה הארטברייקר חוגג יום הולדת חמש, וחמש מכן יוכלו לזכות בחולצה שעוצבה במיוחד לארוע. מה צריך לעשות? רק לשלוח מייל ל-shop@heartbreaker.co.il (שימו לב: החולצות יחכו לזוכות בחנות בדיזנגוף)
>>>
תקראו לזה מתנה לחג:
"לא ניתן שלא לחוש בכל שורה של גאווה ודעה קדומה, בכל מילה של אליזבת, את היעדר הטעם המוחלט שבהצגת גיבורה עזת מצח ופשוטה כל כך כאהובתו של גבר כדארסי. ויקהם אינו פחות גרוע. הו! הם כה התאימו זה לזו, ואיני יכול לסלוח לדארסי משובב הנפש על שהפריד ביניהם. דארסי היה צריך להינשא לג'יין".
(ביקורת מ-1814 על הספר גאווה ודעה קדומה. מתוך "מועדון הקריאה של ג'יין אוסטן" של קארן ג'יין פאולר, שתרגמה אביגיל בורשטיין. מה שהמבקר של 1814 מפספס – זה מבקר, כמובן, לא מבקרת – זה את העובדה שזה בדיוק מה שאנחנו אוהבות בגאווה ודעה קדומה. ובאנטומיה של גריי)
>>>
כמו כן, סיפור אישי עם יותר מדי מידע:
השבוע עבר הספר שלי לעריכה לשונית.
זה הצדיק את קיומה של השיחה הזו בקבוצת הווטסאפ של החברות שלי:
הגר: איזו התרגשות. תזכרי שאני הכרתי אותך ראשונה! (כלומר, אחרי מיכל)
גליה: סליחה, אני מכירה את שלי מכיתה ו'.
הגר: אוקי, אז אחרי מיכל וגליה.
דנה: סליחה, אני ושלי חברות מהצבא.
רוני: יופי. אז אני אחרונה.
הגר: לפחות לא אני.
>>>
I see gold in the air and promise in the streams
I see love in the hearts, futures in our dreams