אמהות | ילדים | רגעים

והפעם: רוני סעדון, אמנית שהפכה לספרית (המספרה ברחוב נחמה), שהפכה לחברה. נשואה ליובל (מוזיקאי), ואמא לעומר, בן 12, נועם, בן 9, ושי, בן 4.5. גרים ביפו.

צילמה: אביטל ולץ
(אגב: אתן מוזמנות לעקוב אחרי הפרוייקט גם באינסטגרם @momskidsmoments)

>>>
ובינתיים, מאחורי הקלעים (צילומים שלי עם הטלפון)

>>>
רוני אומרת:
שלושה ילדים / רציתי חמישה ילדים. אחרי שהריתי בפעם הראשונה הבנתי שזה לא יקרה, שניים לא נראה לי מספר מספק אז סגרנו על שלושה.
שמות / אין סיבות מרגשות. בעיקר שילובי צלילים שנראו לנו מתאימים. חוץ משי, בעיניי השם שלו הוא כמו נקודה בסוף משפט. זה השם שסוגר את המשפחה (דרך לוודא שלא יהיו עוד ילדים).
יפו / הייתי רוצה לגור בניו-יורק. ואם לא ניו יורק אז ניו יורק. ואם לא זה אז תל-אביב, עם עדיפות לדרום תל-אביב, וכמה שיותר קרוב לים. אני מרגישה ברת מזל לגור ביפו במרחק חמש דקות הליכה מהים.
(כשהייתי ילדה והשמש הרגישה יותר חמה, הייתי מבלה את הקיץ אצל בנות דודתי בבת ים. מדי יום היינו צועדות לים בשמש הקופחת, עולות את שדרות העצמאות ויורדות לחוף. הדרך היתה מיגעת, ובלילה הייתי מקשיבה לצלילי האוטובוסים והיה חם, ממש. אבל גם היה אושר. אני רוצה שהבית שלי יזכיר לי חופש).
בגדים / לעבודה נעלי ספורט, ג'ינס וטי שירט. פרקטי, כמה שפחות קישוטים. בחורף אני מוסיפה צעיף. אני מודעת מדי לכל תוספת. 
עצות / הנה עצה של ספרית: לא לסרק. זה נשמע ברור אבל עדיין לא לכולם. להקפיד להסתפר (לפחות קצוות), זה עושה את החיים יותר קלים ויפים. והכי חשוב לזכור שהשיער דינמי ומשתנה כל החיים, אבל ברגע שנקבל אותו ונבין שלנסות לשנות אותו באופן כימי לא באמת ישנה את מה שהוא או את, החיים נראים הרבה יותר טוב.
שיער / היתה לי משיכה אליו תמיד. למדתי אמנות והייתי אמנית ואוצרת. אחרי שנולד עומר הבנתי שאני לא מתאימה לעולם האמנות. בשלב מסוים נזכרתי באהבה שהיתה לי פעם לתספורות. חברה רצתה תספורת ונפגשנו במרפסת בפלורנטין היא היתה אמיצה מספיק והפקידה את ראשה בידיי, זה נשמע קצת בנאלי אבל היה שם רגע  של הארה. 

 ציטוט משיר /
So unimpressed, but so in awe
Such a saint, but such a whore
So self-aware, so full of shit
So indecisive, so adamant
I'm contemplating, thinkin' about thinkin'
It's overrated, just get another drink and
Watch me come undone