להלביש את דניאלה

כמו 99.9 אחוזים מהאוכלוסיה דוברת העברית, אני הרוסה על דניאלה. תחושותיי לגביה נעות בין הרצון להיות חברה שלה לרצון שתאמץ אותי.
כל האהבה הזו לא הפכה אותי עיוורת לגבי הארון המאד מוגבל של דמותה המאויירת: ארון המתבסס על ספק טייץ ספק סקיני (קשה לומר: המכנסיים מתאחדים עם כפות הרגליים) שנלבש עם סוויטשירט צבעוני בעל מחשוף וי "מחמיא".
לא עוד.

דורין אטיאס, ליאת אשורי, גדי אלימלך, מיטל ברונר ואני נחלצנו לעזרתה, התוצאה התפרסמה בגיליון זמנים מודרניים של ה-25 לינואר, 2012.

>>>
הבגדים שאני בחרתי לה. מטרת ההתלבשות: יום של עבודה מהבית:
קרדיגן של קסטרו (עם בטנת טריקו נעימה)
מכנסיים בהדפס נחש של הארטברייקר, יצוגיים אבל כאלה שאפשר להתכרבל איתם (כפתורים חיצוניים בשם הקוליות, גומי בשם הנוחות)
חולצת טריקו של מאיה בש
צמיד של בלינדה
מגפונים של קלארקס (נוחים כמו נעלי בית)

הקונספט: בגדים שאפשר לגלוש איתם בקלות בין מצב עבודה, למצב הסעות ילדים, למצב שנת צהריים.

>>>
הבלוג של דניאלה לונדון דקל, מאיירת עם הפה והטלפיים.
הפוסט התפרסם גם ב-xnet במהלך 2012

>>>
לא קשור, אבל.
10,000 איש שרים את האודה לשמחה של בטהובן (באדיבות המורה שלי ליוגה).

http://www.youtube.com/watch?v=xBlQZyTF_LY