הסלוגן של מותג הטקסטיל alxndr הזכיר לי את רשימת ה-everyday luxuries של גרטשן רובין (מי שהתחילה עם ספר ״פרויקט האושר״ והמשיכה עם סדרת ספרים והרצאות על אושר והרגלים והקשר ביניהם). ברשימה של רובין הופיעו דברים כמו לקנות ספרים, להזמין שתיה במסעדות ולהשתמש במחמם לקרמים (מתברר שזה דבר). ברשימה הארוכה יותר, שמורכבת מדיווחים של קוראים שלה, היא מציינת גם מטפחות עם ראשי תיבות, ציפיות משי, יציאה לבד להליכות, מגבות גדולות ורכות, שוקולד, פירות חתוכים מראש.
הרשימה מורכבת מדברים ומפעולות והיא מקשרת אותם, כמובן, לאסטרטגיות שמופיעות בספרים שלה, למשל: כדי להפרד מהרגלים גרועים ולאמץ הרגלים טובים, היא מציעה להבטיח לעצמך מתנות קטנות – treats.

הדברים האלה, היא אומרת, עוזרים לנו לחיות טוב יותר:
When we give more to ourselves, we can ask more from ourselves. For that reason, everyday luxuries can help us to live happier, healthier lives. And note: this doesn’t mean reckless consumerism! Many people’s luxuries cost little or nothing

>>>
כשהתחלתי לחשוב על רשימת ה-everyday luxuries של עצמי, הבנתי שהדגש שלי הוא על ה-everyday ופחות על ה-luxuries.

בכל מקרה, הנה היא (רשימה זמנית):
01 מלאי. אני אוהבת שיש לי בבית את כל מה שאני צריכה. לא מבחינת כמות, אלא מבחינת חשיבה קדימה: למשל מעטפות לחשבוניות. כרטיסי ברכה. סיכות למהדק. מפיות בד. מפות. מגבות ידיים לשירותי אורחים. מזרון יוגה. קקאו אורגני.
02 דברים יפים להניח עליהם את העיניים. זה אומר, לאט לאט, לפנות מהשטח את כל הפשרות העיצוביות שאנחנו (אני, אני) סוחבות איתנו מדירה לדירה ומשנה לשנה, להשיג לאט לאט את הדברים שאנחנו אוהבות באמת ולא מציקים לנו בעיניים כל פעם שאנחנו נכנסות הביתה.
03 זמן. הרבה מהדברים היומיומיים שמשפרים לי את החיים הם תוצאה של פריבילגיית זמן פנוי: לראות כמה שיותר שקיעות בשבוע, למשל, רצוי בים.
04 הדברים ״שלי״. הקפה שאני אוהבת. ספל הקפה שאני אוהבת. סבון הידיים שאני אוהבת. משחת השיניים שאני אוהבת. זה לא זן ולא בודהיסטי להיקשר ככה לדברים, אבל אם לא מדובר בתלות אובססיבית (את עדיין מסוגלת להנות מקפה גם אם הכוס החביבה עלייך במדיח), תשומת לב לדברים שממילא מתרחשים יום יום הופכים אותם מסתם פעולות לטקסים שיש בהם קסם.
05 ובכל זאת, גם luxury ממש: מצעים טובים, מגבות מעולות, מכשירי חשמל אמינים, בגדי בית יפים ורכים בסקאלת צבעים מרגיעה (מחיטה ועד קפה עם חלב), שמיכות טלוויזיה מצמר או קשמיר (אם את ממש יוקרתית), פירות יער טריים. אם משתמשים בהם יום יום זה נחשב השקעה.

>>>
מה שיפה זה שבהתחלה את מגלה שמה שנקרא luxury משפר לך את היום יום. בשלב הבא נפתחת לך האפשרות הקוסמית לקחת משהו יומיומי ולהפוך אותו לפריבילגיה יוקרתית: למשל לאפות את הלחם שלך בעצמך. למשל לעבוד בגינה. למשל לעשות ספורט כלשהו.
הסטטוס שלי כרגע: עוזרת הבית שלנו חוזרת הביתה להודו, ואני מתכננת – בהתרגשות רבה – להפוך את ניקוי הבית לפרויקט-היוקרה-היומיומית מגביר האושר שלי. כבר התחלתי להזמין מוצרי ניקוי נחשקים ולשמור טבלאות תכנון ואני ממש מתכוונת ליהנות מזה (זמן יש לי, ואחרי שבשנה האחרונה הייתי מושבתת בגלל ענייני כתפיים ואחר כך בגלל נקע, הזכות לזוז כדי לסדר ולנקות נראית לי כמו הדבר הכי מסעיר בעולם). אדווח.

>>>
We contribute to an emerging literature stream which moves beyond object-focused understandings of luxury to highlight the potential for more subjective, personal and contestable understandings shaped by practice. Ultimately this development allows for a more inclusive approach, where luxury takes on meaning through practice, an understanding which is experiential, rather than solely product or brand-focused
(זה מטקסט מלפני 24 שנים ב-science direct. אני מניחה שתובנות דומות מופיעות גם על קיר מערה איפשהו).

>>>
אגב treats: אני זוכרת שראיתי פעם סרט תיעודי שהיתה בו מישהי שהיתה צריכה לנסוע לצפון להרצות. בן הזוג שלה הציע שהם כבר יישארו שם ללילה באיזה צימר שהם אוהבים כי ״אחרת, איפה הסוכריה?״.
ב-everyday luxuries את תמיד יודעת איפה הסוכריה.

>>>
What about the Mountain Valley Spring

ההתעסקות הזו הזכירה לי את השיר של the national שמתאר זוג שנפרד וצריך לחליט מה לעשות עם כל חפצי ה-everyday luxuries המשותפים שלהם (מה נעשה עם כל העציצים והמים המינרליים שהזמנו?)