ננסי מאיירס באפוקליפסה

*זהירות ספויילרים. אם כי השימוש במילה ״זהירות״ בצמוד למילה ספויילרים נראית לי כמו הגזמה*

כמובן שראיתי את leave the world behind בערך ברגע שהוא יצא. אחרי הכל מדובר בסרט עטור כוכבים (ג׳וליה רוברטס, אית׳ן הוק, מהרשלה עלי, קווין בייקון) שביים סם איסמעיל ושהצמד מישל וברק אובמה מעורבים בהפקתו. הסרט הוא עיבוד לרב מכר אפוקליפטי שכתב רומן אלאם ושמתרחש בלונג איילנד. במילים אחרות: ננסי מאיירס באפוקליפסה – הז׳אנר שתמיד ידעתי שאני צריכה.

אחרי שאמרתי את כל זה: זה סרט בסדר. האם תהנו ממנו? אם תתאמצו ליהנות כנראה שכן.
למה אני טורחת לכתוב עליו? הו. במהלך הצפייה הרגשתי שמשהו מתפספס. עם כל הכבוד לתכני סוף העולם, לא נראה סביר שהקאסט הזה וחברת ההפקה הזו היו בוחרים להיות מעורבים בסרט שזה *כל* מה שיש בו. בשלב הזה עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד לעשות: הורדתי את הספר לאודיובל.

>>>
כל מה שחסר בסרט חיכה לי בספר:
חברות, אני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל דבר חשוב מאד הושמט במעבר בין הספר לסרט. דמותה של רות: בסרט רות היא נערה בת עשרים ומשהו. בספר רות היא אישה בת שישים. בעלת הבית, זו שלובשת בגדי פשתן מגוהצים ושמחזיקה במגירות המטבח מפיות פשתן מגוהצות. שמעוניינת שהאורחים יתחפפו לה מהבית כמה שיותר מהר, אבל מתנהגת כמו שהיא מאמינה שאדם טוב צריך להתנהג.
במילים אחרות: הדמות הכי המעניינת (בעיניי, בעיניי) ירדה בעריכה.

יחד עם רות נעלמו עוד פרטים שהופכים ספר או סרט למעניינים: החפצים. הבית היפה והמזמין שבספר הוחלף בבית נטפליקסי עשיר-כמעט-גנרי, קר ומרובה זוויות (אגב, זה בית אמיתי ב-Old Westbury ואפשר לראות עוד תמונות שלו פה). הבגדים נטולי השראה וארועים ספרותיים של ממש כמו רשימת המצרכים שאמנדה קונה בסופר המפונפן של העיירה העשירה נעלמה לגמרי.

בספר הרשימה מתפרשת על פני חצי עמוד:

עם כל הכבוד לאפוקליפסה, מה שהפך את הספר הזה למה שהוא, אלה דברים כמו רשימת רשימת הקניות הזו.
ומי שלא מבין משהו כל כך פשוט ובסיסי, יכול בקלות למצוא את עצמו הופך דמות ראשית מאישה בת שישים לנערה בת עשרים.

>>>
רשימות קניות שאדם עושה בחופשה, יודעת כל אחת מאיתנו שהיתה בחופשה בבית שכור במקום אחר, מגלמת את כל מה שאנחנו חושבות על מי שאנחנו ואת כל מי שאנחנו רוצות להיות. הרשימה הזו מלמדת אותנו כבר בתחילת הספר את כל מה שאנחנו צריכות לדעת על אמנדה ועל שאיפות ההשתייכות שלה ואת כל מה שרומן אלאם חושב שאנחנו צריכות לדעת על אמריקה הבורגנית ב-2020.

הנה הרשימה:
She bought yogurt and blueberries. She bought sliced turkey, whole-grain bread, that pebbly mud-colored mustard, and mayonnaise. She bought potato chips and tortilla chips and jarred salsa full of cilantro . . . organic hot dogs and inexpensive buds and the same ketchup everyone bought. She bought cold, hard lemons and seltzer and Tito’s vodka and two bottles of nine-dollar red wine. She bought dried spaghetti and salted butter and a head of garlic. She bought thick-cut bacon and a two-pound bag of flour and twelve-dollar maple syrup in a faceted glass bottle like a tacky perfume. She bought a pound of ground coffee . . . those fancy crackers you put out when there were guests, and Ritz crackers, which everyone liked best, and crumbly white cheddar cheese and extra-garlicky hummus and an unsliced hard salami and . . . packages of cookies from Pepperidge Farm and three pints of Ben & Jerry’s politically virtuous ice cream and a Duncan Hines boxed mix for a yellow cake and a Duncan Hines tub of chocolate frosting with a red plastic lid, because parenthood had taught her that on a vacation’s inevitable rainy day you could while away an hour by baking a boxed cake. She bought two tumescent zucchini, a ag of snap peas, a bouquet of curling kale so green it was almost black. She bought a bottle of olive oil and a box of Entenmann’s crumb-topped doughnuts, a bunch of bananas and a bag of white nectarines and two plastic packages of strawberries, a dozen brown eggs, a plastic box of prewashed spinach, a plastic container of olives, some heirloom tomatoes wrapped in crinkling cellophane, marbled green and shocking orange. She bought three pounds of ground beef and two packages of hamburger buns, their bottoms dusty with flour, and a jar of locally made pickles. She bought four avocados and three limes . . . it was more than two hundred dollars, but never mind

>>>
To enjoyment. To the enjoyment of vacations. To the enjoyment of any moment in life, I guess. Enjoying a moment is a victory

(דברים שרות בת השישים יודעת להגיד בסוף העולם)

>>>
הנה הטריילר, שיהיה.