מלמעלה: הפודקאסט החדש של ג׳וליה לואי-דרייפוס – Wiser than me / ג׳יין פונדה, אחת המתארחות הראשונות בפודקאסט, על שער גיליון מאי של פיפל מגזין / ג׳וליה עצמה על שער גיליון יוני.

>>>
המשימה: להקשיב לנשים זקנות וחכמות
(התפרסם במקור בטור שלי בלאשה)

ג׳וליה לואי-דרייפוס, 62, השיקה ממש לאחרונה פודקאסט שאותו היא מקדישה לשיחות עם נשים מבוגרות וחכמות ממנה (ציטוט שלה), אחרי שגילתה שהקול שלהן חסר לה בחיים, או כמו שהיא אומרת: אנחנו לא שומעות מספיק מנשים זקנות. באחד הפרקים הראשונים מתארחת ג׳יין פונדה, 85, שחקנית, אקטיביסטית ואייקון אמריקאי, שלוקחת את תהליך ההתבגרות כפרויקט שיש להקדיש לו מחשבה ומחלקת בנדיבות תובנות. לטובת מי שאין לה כוח להקשיב לכל הפרק (כשעה, אבל אפשר להעביר קדימה את הפרסומות, ויש הרבה מהן, תודה לאל, כל הכבוד לג׳וליה), או שאין לה סבלנות להקשיב לשיחות באנגלית, הנה כמה היילייטים:
1. זה לא מפחיד. כשאת עמוק בתוך הגילים המבוגרים, פונדה מרגיעה, זה לא מפחיד כמו שזה נראה מבחוץ.
2. המספר עצמו לא משנה, מה שמשנה זה המצב הבריאותי שלך. הנרי פונדה, אביה של פונדה, מת בגיל 76 אבל לתחושתה הוא היה הרבה יותר זקן ממנה, כי הוא היה חולה לב. היא עצמה בריאה (אחרי שהתמודדה עם סרטן) ופעילה ולכן מרגישה צעירה. למרות שהיא מיד טורחת לסייג שכשהיא היתה צעירה היא מעולם לא היתה מאושרת כמו שהיא היום.
3. קשה להיות צעיר. למרות האמונה התרבותית שקשה להיות זקן, הרבה יותר קשה להיות צעיר. לנשים צעירות היא מבקשת להעביר את המסר: הכל בסדר איתכן, זה לא אתן. פשוט קשה להיות צעירה.
4. הכי חשוב לזוז. פונדה משוכנעת שהיא מרגישה חיונית ובריאה בזכות העובדה שהרבה מחייה הוקדשו לתנועה ולבניית מסת שריר. גם היום היא מתאמנת, אבל לאט.
5. במערכת יחסים עם הגוף: היא מודה לגוף שלה וכבר הפסיקה לבקר אותו, אבל באותה נשימה מציינת שהיא כבר שנים חיה לבד ואין סיכוי שהיתה מתפשטת היום ליד מאהב חדש. 
6. במערכת יחסים עם הגוף, חלק ב׳: כשג׳וליה שואלת את ג׳יין אם היא מתגעגעת לסקס עם גברים, היא מודה שכן, אבל מרגיעה שמאז ששודר הפרק על ויברטורים לגיל המבוגר בסדרה ״גרייס ופרנקי״ אנשים שלחו לה שפע של ויברטורים כך שהיא מסודרת מהבחינה הזו (הויברטור המועדף עליה: הארנב).
7. במערכת יחסים עם הגוף חלק ג׳: פונדה עשתה ניתוחים פלסטיים והיא מתחרטת עליהם, אבל כשהחליטה לעשות אותם היא עוד לא היתה אישה שמסוגלת להשלים עם ההתבגרות, אז אין לה ברירה אלא לחיות עם ההחלטה הזו. 
8. לחשוב קדימה. בהסכם הגירושים שלה מטום היידן מצוין בפירוש שאסור לו לנאום בלוויה שלה. היא ממשיכה להוסיף לרשימה אנשים שאסור יהיה להם לפתוח את הפה בטקס. וכן, היא כבר בחרה את המקום והפרחים. ולא, היא לא מפחדת למות, היא ממש מחכה לזה, כמו להרפתקה חדשה.
9. חשיבותה של המערכה השלישית. ג׳יין מחלקת את החיים לשלוש מערכות, עד גיל 30, בין גיל 30-60 ומגיל 60-90 (היא לא חושבת שהיא תחיה אחרי גיל 90). היא מספרת שבגיל 59, בעודה נשואה לטד טרנר, היא הבינה שהיא עומדת להיכנס למערכה השלישית ושאין לה שום מושג מה התכניות שלה למערכה הזו. כשחקנית היא יודעת שזו המערכה החשובה: המערכה שמסירה את הערפל מעל שתי המערכות הראשונות. המערכה שתקבע מה תהיה המורשת שלך. בשלב ההוא היא עוד לא ידעה מה היא רוצה, אבל היא ידעה מה היא לא רוצה: היא לא רצתה למות עם חרטות.
10. להסתכל אחורה כדי להתקדם. את השנה שבין גיל 59 ל-60 היא הקדישה להבנת החיים שלה עד אותו רגע. היא אומרת שרק כשאת מבינה מה היו האירועים החשובים בחיים שלך את נעשית חכמה.

>>>
לפני חמש שנים ג׳וליה לואי-דרייפוס קיבלה את פרס מארק טוויין והנאום שלה מהערב הזה הוא בדיוק החומר שמי שאוהבת לצחוק ולבכות בו זמנית צריכה: