מסימני הגיל, גם אלה שאף אחד לא יספר לך עליהם

>>>
מסימני הגיל, גם אלה שאף אחד לא יספר לך עליהם
(התפרסם בטור שלי בלאשה, נכתב לפני יום הולדתי ה-51)

בעוד יומיים אהיה בת 51. כשאת מתבגרת (מאיזה גיל אומרים מזדקנת?) יש תופעות שאת מצפה להן. לא נגזים עם ה״מצפה״, אבל את לא מופתעת כשהן מגיעות: שיער לבן? הגיוני. חוכמה מופלגת? צפוי. השמנה בטנית? קיווית שזה ספציפית ידלג עלייך, אבל לא. כולן מדברות על גלי חום, אבל אף אחת לא סיפרה לי על הקושי באכילת ארוגולה. קושי באכילת ארוגולה, את שואלת? חכי ותראי. או שלא תראי, כי נראה שהעולם מנסה על כל אחת מאיתנו בדיחות חדשות ומותאמות אישית.
דוגמאות, שלא תתפסי מופתעת:
1. קושי באכילת ארוגולה. או רוקט. או גבעולים מכל סוג. אם נקלע לסלט שלך (כלומר שלי) גבעול – את עשויה לגלות בדרך הקשה וללא הכנה מוקדמת – את בסכנת מוות. עד שהפנמתי שהדרך הטובה ביותר להאריך את חיי בשלב הזה היא להימנע מסלט עלים מצאתי את עצמי לא פעם מבצעת במו ידיי ובתנאי שדה הליך כירורגי שאחסוך מכן את פרטיו.
2. את מאמינה שוידאו בפיד זה פוגעני. 
3. את עלולה להתחיל לפתח תלות במגבת ספציפית. בוקר אחד את קמה והנה שאר המגבות בבית (כולן נבחרו בקפידה) נראות כמו פשרה. לפני כעשור, שניה לפני שאבא שלי פגש את אשתו השניה, הוא היה, איך נאמר זאת באופן מכבד? רווק פעיל. במהלך אותה תקופה היתה לו תמיד כרית בתא המטען, כי הוא אולי היה גבר ספונטני שפתוח להתנסויות חדשות הכוללות שינה מחוץ לבית, אבל הוא לא היה פתוח להתנסויות חדשות בתחום הכריות. עד כאן. הגבול שלו סומן באמצעות כרית. הגבול שלי, כך נראה, מגיע בצורת מגבת רכה במיוחד בגוון חול.
4. תתחדשי, גידלת טעם במפות שולחן (מפת שולחן צריכה להיות עשויה פשתן בצבע אחד והצבע הזה הוא בז׳).
5. את מעדיפה מעבר על פני חלון (זה לא שאת מעדיפה מעבר כמו שוויתרת על הרעיון להעביר טיסה בלי לקום לעשות פיפי).
6. את לא יכולה להרשות לעצמך לשכוח סוודר. או לצאת עם שיער רטוב.
7. את צריכה כתוביות כדי להבין משהו.
8. את צריכה פנס כדי לקרוא את התפריט.
9. יש לך בבית מגלען דובדבנים. וזרעי צ׳יה. ומקדחה. ומברגה. ומגבות לאורחים.
10. את לא מבינה למה הם לא מנמיכים, אפשר להשתגע, אני לא שומעת את עצמי חושבת.
11. את השכנה הנודניקית. כולל כל החבילה: הצמדת האוזן לדלת כשנשמעים קולות בחדר המדרגות ופיתוח דעה לגבי מצב הגינה וחדר הפחים. רק אדי הפאסון שנותרו לי עוצרים אותי מהשתוללות בקבוצת הוווטסאפ של הבנין. פריווילגיה שאני מנסה לשמור לגיל שבעים, שיהיה למה לחכות.
12. את מגלה שנורה אפרון צדקה. אלה מעולם לא היו הקמטים במצח, זה הצוואר. או הסנטר. או שניהם.

>>>
מסימני הגיל: את (אני) בוכה מכל שיר של דה נשיונל.

I keep what I can of you
Split second glimpses and snapshots and sounds
You in my New Order t-shirt
Holding a cat and a glass of beer