שיעור באלגנטיות | תמרה סלם
אחרי שנים של עיצוב בגדי ערב בהזמנה אישית, תמרה סלם משיקה אתר וקולקציית ready to wear שחוגגת את העובדה שהיום יום חשוב לא פחות.
מה יש בה? שישה עשר פריטים אלגנטיים, מוקפדים ועם גזרות מורכבות שגורמות להם להראות הכי פשוטים.
תקציר הפרקים הקודמים: לפני שתמרה הפכה למעצבת היא היתה אשת טלוויזיה (ערכה את מקרה לילה והמהפך ועשתה בימוי עריכה לסדרות של אח שלי: השיר שלנו, דני הוליווד, תנוחי, או בוי, גיבור אמיתי. אני מספרת על זה כי הכשרון העריכתי שלה בולט מאד גם בבגדים שהיא מעצבת) והיא גם גיסתי. אפשר לראות את כל הפוסטים עליה כאן.
עוד משהו: הכל מעוצב ומיוצר בסטודיו של תמרה בתל אביב. הפריטים נכנסיים לייצור עם ההזמנה (ככה אין ייצור עודף, אבל צריך טיפה סבלנות – שבעה ימי עסקים – עד שהם ינחתו אצלכן). ביום שישי הקרוב יהיה סטודיו פתוח ואפשר יהיה למדוד. 9/3 10-15, היסוד 4, קומה ראשונה סטודיו 62.
אפשר להתעדכן באינסטגרם לגבי ימים פתוחים עתידיים.
>>>
אולי כבר נתקלתן:
גלית גוטמן (צילום: אור אורן), אלמז מנגיסטו ואסנת פישמן.
>>>
אלגנטיות זה תדר / שיחה קצרה על בגדים עם תמרה סלם
כתבתי פה בעבר לא פעם שתמרה היא האדם עם הסגנון הכי מובהק וערוך שאני מכירה, ואנחנו מכירות מ-1997.
אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותה לובשת משהו שהוא לא בגווני שחור, לבן, שמנת וג׳ינס.
מתי התפתח הסגנון האישי שלך? זו היתה החלטה? זה גנטי?
תמיד היה לי סגנון משלי, גם אם הוא השתנה והתפתח לאורך השנים, כמוני. מילדות בגדים עניינו והעסיקו אותי – הייתי מציירת קולקציות, מלבישה בובות ותופרת לעצמי. אוהבת בגדים, זה לא השתנה. מה שהשתנה עם השנים זה שפחות הפך ליותר. ככל שהתבגרתי גבר בי הרצון לצמצם. פחות הדפסים, פחות צבעים, פחות דיטיילים והיצמדות לקלאסיקות. תמיד היתה לי נטיה למינימליזם, והיא רק הולכת ומחריפה עם השנים, הן כמעצבת והן כמתלבשת. אני מחפשת את המינימום הנדרש לדבר כדי להיות עצמו. שואפת אל הפשוט, המתומצת והמזוקק. נמשכת אל צורות גאומטריות בסיסיות, מוחקת קוים מיותרים, נמנעת מקישוטים. מונוכרומטית ופונקציונלית. אבל באיפוק הזה אני מוצאת המון יופי והוא גם גורם לי להרגיש יפה.
מה זה אלגנטיות בשבילך?
האלגנטיות היא זקיפות קומה פנימית. הידור חף ממאמץ, נינוח. כתכונה זאת עמדה שלא חייבת פידבק כדי לדעת את ערכה, ובתרגום לסטייל – בגדים שקטים שמקבלים תשומת לב בלי לבקש אותה בכלל.
האלגנטי הוא תמיד הפשוט. הפתרון האלגנטי יהיה הפתרון הפשוט והמראה האלגנטי גם הוא כל כך פשוט שבדרך כלל לא נוכל להצביע על מה בכלל הופך אותו לכזה. אבל לנקיון ולשקט יש הדהוד משלהם. זה מן תדר כזה.
מה את לובשת ביום יום? בבית? בטיולים? הסגנון שלך נשמר בכל סיטואציה?
היומיום שלי מאוד מגוון – ימים של עבודה בסטודיו, פגישות בחוץ, חדרי עריכה ואוניברסיטה (סיימה ממש עכשיו תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. ש״ג) והסגנון שלי משרת אותי בכולם. אני תמיד לבושה נוח, מונוכרומטית בדרך כלל ומאזנת בין גברי לנשי ובין גבוה ונמוך. אני אוהבת להרגיש לבושה, אבל לא יותר מדי. כמו שריון רך. אני לא רוצה שהבגד שלי יבלוט יותר ממני. הוא הרקע שלי וכמה שיהיה פחות ממנו ככה יהיה יותר ממני. הוא בא להציג אותי ולא להפך.
מה הבגד הכי שימושי לך מהקולקציה?
חלק ניכר מהדגמים עיצבתי במקור בשביל עצמי ככה שחרשתי עליהם הרבה לפני שהיתה קולקציה. עם החולצות המכופתרות אני תמיד מרגישה לבושה, גם עם כמה כפתורים פתוחים, ג׳ינס וכפכפים. את המכנסיים השחורים עם המותן הגבוה אני לובשת כל הזמן. הם נוחים ומחמיאים, והולכים עם כל דבר: מטי שירט וסניקרס ועד למראה ערב הכי מוקפד. הורסטיליות הזו חשובה לי והיא מאפיינת את כל הקולקציה. רוב הדגמים הם לא ״ספציפיים״ במובן הזה שהם אמורים להשתלב במלתחה קיימת ולהשתנות מיום לערב. את שמלת הטוקסידו אני לובשת כגלביה, לפעמים לובשת אותה בכלל חצי פתוחה עם ג׳ינס מלמטה, לפעמים פתוחה לגמרי בוייב גלימתי, וכמובן עם החגורה ללוק משויף של ערב. גיליתי שמלתחה מודולרית חכמה מייצרת אינסוף אופציות כשכל בגד מקבל הקשר חדש בכל פעם. זה הכיף שלי כמתלבשת, שם אני באה לידי ביטוי.
>>>
הוכחה על ידי דוגמה:
תמרה מערבבת בין הקולקציה שלה לפריטים בסיסיים שיש לכולנו בארון
הסוודר הא-סימטרי מעל טי שירט לבנה וג׳ינס.
שמלת טוקסידו מעל ג׳ינס.
החצאית הלבנה של תמרה עם גולף שחור פשוט מהארון.
המכנסיים שמאמינים שהם חצאית עם טי שירט שחורה פשוטה.
חולצת הכפתורים הלבנה עם הספק ז׳קט ספק גלימה וג׳ינס.
>>>
?Isn't elegance forgetting what one is wearing
Yves Saint Laurent
>>>
They're tearing down so we can rebuild
And all of this time is just circles in my mind
So just for a moment, let's be still
