כשצפיתי בעונה השניה של הפוליטיקאי בנטפליקס (זו המלצת צפייה, אם כי אני מבינה שאני במיעוט פה) לא יכולתי שלא לתהות: האם הסדרה הזו היא בעצם שיר אהבה שכתב בראד פלצ׳וק לגווינית׳?

>>>
בכל מקרה, כתבתי על זה בטור שלי בלאשה:

אם תגגלו ״למה כל כך הרבה אנשים שונאים את גווינית׳ פאלטרו״, תקבלו הרבה תשובות. חלק מהן: היא עשירה ומתגאה בזה, היא מנותקת (מעלה לאתר שלה בגדים במאות דולרים תחת הכותרת ״פריטים שאי אפשר בלעדיהם״), היא מחמיאה לעצמה בלי למצמץ (״יש לי טוסיק של חשפנית בת 22״) והיא תמכור לכם נר ריחני בריח הוגינה שלה ב-75 דולר (בהנחה שתסכימו להכנס לרשימת המתנה). כל כך הרבה אנשים שונאים אותה, שב-2013 אחד המגזינים הכתיר אותה בתואר המפוקפק ״הסלבריטי הכי שנואה באמריקה״ וב-2015 ראה אור ספר בשם ״האם גווינית׳ פאלטרו טועה בקשר להכל״. אבל גווינית׳ שלנו יכולה לישון בשקט, כי שני אנשים תמיד יאהבו אותה, אני, ובעלה, המפיק בראד פלצ׳וק. בן זוג מפיק זו פריבילגיה לא קטנה, כי במקום למצוא את עצמו מתווכח בפייסבוק עם האנשים שלא מחבבים את אשתו, הוא יכול לענות להם באופן קבוצתי בסדרות שלו. אם תשאלו אותי, זה בדיוק מה שהוא עשה עם הסדרה הפוליטיקאי בנטפליקס, בייחוד עם העונה השניה.
אגב, לא ראיתן את הסדרה? כדאי לכן. חוץ מגווינית׳ שלנו מככבות שם גם בט מידלר וג׳ודית לייט ואין שם כמעט סצנה אחת לא מצחיקה.
חמש הוכחות שהסדרה הפולטיקאי היא בעצם שיר אהבה שבראד מקדיש לגווינית׳:
1. גווינת׳ בכלל לא רצתה להשתתף בסדרה, אבל בראד עבד קשה מאד כדי לשכנע אותה. כמה קשה? ההפקה כולה נקבעה סביב הלו״ז שלה כדי לוודא שהפעילות ב-goop לא תיפגע.
2. ג׳ורג׳ינה הוברט, הדמות שהיא מגלמת, היא אמא מסורה לילדיה, תכונה שהוענקה לה בזכות סגנון האימהות של גווינית׳ (זה לפחות מה שגווינית׳ אומרת).
3. בעונה השניה ג׳ורג׳ינה רצה לתפקיד מושלת קליפורניה. בסקרים היא זוכה לתשעים ומשהו אחוזי אהדה, או כפי שמקפידים לציין בסדרה: אנשים אוהבים אותך יותר משהם אוהבים גורי גולדן רטריוור ואת אופרה (כשג׳ורג׳ינה שואלת: מי אלה האנשים שלא אוהבים גורים של גולדן רטריוור? עונה לה התסריט: יש אנשים שהיו רוצים לראות את העולם עולה בלהבות. התשובה של בראד, כנראה, לשאלה המתבקשת: מי אתם, האנשים שלא אוהבים את גווינית׳?).
4. עוד בין שפע מאפייני הדמות הנחשקים שבראד העניק לג׳ורג׳ינה (שמתן לב שהשמות ג׳ורג׳ינה וגווינית׳ מתחילות בג׳?): טובה במיטה (״אני טובה במיטה כי אני משקיעה הרבה יותר ממה שהייתם מצפים ממישהי מושכת כמוני״), דו מינית, ישירה, אותנטית, כריזמטית, בטוחה בעצמה (שכמתחיל להתרקם רומן בינה לבין המועמד לנשיאות ששיחק קודם ב-this is us, היא אומרת לו: רק תבטיח לי שלא תקפוץ מהחלון כשזה ייגמר), משתעממת בקלות (בצדק מבחינתה).
5. היא קיבלה את המשפט הכי מצחיק בעונה. כשהיא שואלת את אחת העובדות בקמפיין שלה איך קוראים לה, העובדת מזכירה לה שהן מכירות. היא למדה עם בנה והגיעה לעבודה הזו דרכו. גווינית׳/ג׳ורג׳ינה עונה לה: אני מתנצלת, אני פשוט לא זוכרת צעירים.

>>>
לפני שאתן מאמינות לי שמדובר בסדרה שהיא שיר אהבה, קחו בחשבון ש:
א. לפני כמה שנים הכרחתי את בני משפחתי לצפות בסרט ״גרמלינס״ במסגרת פסטיבל סרטי אייטיז משפחתי. לפני ההקרנה הצגתי בפניהם את הסרט בתיאור ״סרט אהבה״. תיארתי אותו ככה כי ככה זכרתי אותו, אם כי מיד עמדתי על טעותי: מדובר בסרט אימה. אמנם יש בו קו עלילתי זניח שכולל התאהבות, אבל הוא לא מצדיק את התיאור הרומנטי שהדבקתי לו.
ב. לאחרונה צפיתי עם בן זוגי בסדרה ״המדינה נגד או ג׳יי סימפסון״ (בנטפליקס). בסצנה בה רואים את גופתה של הנרצחת ניקול בראון סימפסון מוטלת מכוסה דם בכניסה לביתה שבשכונת ברנטווד בלוס אנג׳לס, הסבתי את תשומת ליבו לפריחה המקומית הנפלאה ״תראה איזה יופי של צמחיה, אופיינית לעונה״, זה מה שאמרתי לו מעל הגופה הטלוויזיונית שטרם התקררה.

>>>
אל דאגה, גם בעונה הזו בן פלאט שר: