ללבוש ולשכוח

לורנס דוליג'ה, קיץ 2013

>>>
אם קולקציית הקיץ של לורנס דוליג'ה היתה מתגלגלת לידיי, לא הייתי צריכה יותר מזה: היה לי מה ללבוש כל הקיץ מבוקר עד ערב, כולל כמה בגדים שהייתי יכולה לחלק לחברות (שגורלן שפר עליהן פחות ושום קולקציה של לורנס דוליג'ה לא התגלגלה לידיהן באופן דמיוני).

>>>
סיפור אישי ארוך ועם יותר מדי מידע:
עד גיל שלושים ומשהו, איכלסו את הארכיון שבמוח שלי אנשים קטנים שידעו לעבוד. כל פיסת מידע תויקה בקלסר הנכון וזכתה לאיזכור ברור בטבלאות האקסל. מתישהו לקראת יום הולדתי ה-35 התחלפה ההנהלה. לארכיון הגיעו חבורת עובדים שכל מה שמעניין אותם זה לצאת ב-15.00 הביתה, לפלרטט אחד עם השני וללכת להביא קפה.
התוצאה: כשאני נזקקת לפיסת מידע שהתרחשה לפני 2007, אין בעיה. הצרות מתחילות כשצריך מידע חדש יותר. אז נאלצים החבר'ה מהארכיון לפשפש בין אלפי הניירות שעל הרצפה. הפישפוש הזה פחות אפקטיבי ממה שהם היו רוצים לחשוב. לא הייתי מספרת לכן את כל זה, אם לא היה לי הבוקר משהו ממש מבריק לכתוב בבלוג לגבי הלוקבוק של לורנס דוליג'ה: אין צורך לכתוב את הרעיון הממש מבריק על פתק, אמרתי לעצמי. ובכן, תנו לי להגיד לכן את המובן מאליו: היה צורך.

>>>
אודרי הפבורן אמרה פעם בראיון שהיא נתקלה בנוסחא לאושר שהיא מצטערת שהיא לא המציאה בעצמה.
זו הנוסחא:
אושר = בריאות + זיכרון קצר

>>>
מכיון שהשיר הזה יצא הרבה לפני 2007 אני אפילו זוכרת מה לבשתי כששמעתי אותו בפעם הראשונה (רמז: לא לורנס דוליג'ה).

http://www.youtube.com/watch?v=p8-pP4VboBk