תמונות שצילמתי בשנים האחרונות בניו יורק, לוס אנג׳לס וסן פרנסיסקו. הן פה כי הנושא קשור (יחסית) לטור שהתפרסם לא מזמן בלאשה. הנה הוא:

דברים ש(לא) שמענו ברחוב בניו יורק

אני דור שני, לפחות, למצותתים. כשעוד היה נהוג לנסוע בתחבורה הציבורית אפשר היה לשמוע את אמא שלי אומרת לא פעם: ״אני עולה על אוטובוס לתל אביב, להקשיב קצת לאנשים ולבקר את אח שלך.״ בשגרה הבילוי האהוב עלי ועל אמא שלי הוא ישיבה בבתי קפה והקשבה לנעשה בשולחנות הסמוכים (אם כי עכשיו כשהיא בת שבעים וחמש, היא מתחילה לאבד את יכולת הציתות הדיסקרטי שלה והיא נאלצת לגרור את הכסא על מנת לקרב אותו אל היעד תוך שהיא בוהה בדוברים במבט מרוכז בניסיון לקרוא שפתיים. אני צופה שבקרוב היא תדרוש מהם להרים את הקול, כי מה לעשות, לא שומעים).
העניינים התדרדרו ליד כך שפעם התווכחנו שעות לגבי הפעולה הנדרשת בסוגיה משפחתית מורכבת שעלתה בשולחנם של זרים במהלך ארוחת צהריים.
אבל כל זה היה בעבר, כשעוד אפשר היה לשבת קרוב לאנשים זרים במקומות ציבוריים. היום נעשה קל יותר פשוט לעקוב אחרי חשבונות אינסטגרם שברוב צדיקותם מאגדים יבול יפה של מצותתים מרחבי העולם ומעלים אותם בפונט קריא לחשבונות בשמות כמו: דברים ששמעתי בלוס אנג׳לס. או: דברים ששמעתי בניו יורק.

הנה כמה דברים שאנשים אחרים שמעו במקומות שייקח זמן עד שנוכל לצותת בהם (בתרגום חופשי):

ניו יורק

״איך היא מרגישה? היא החלימה לגמרי?״
״לא, היא עדיין ממש מסמורטטת.״
״אלוהים, זה היה קורונה?״
״לא, היא אכלה גלוטן.״

״איך הדירה שלו מעוצבת? באיזה סגנון?״
״אני לא יודעת אם יש מילה ל׳כל חפץ שיש ברשותו הגיע מהרחוב׳״.

לוס אנג׳לס

״איך גילית שהוא בוגד בך?״
״השואב אבק נתקע בגלל תוספות שיער של מישהי אחרת.״ 

אמא לילד שפוגש חבר בסופר: ״תנופף לו. אנחנו שומרים על מרחק של שני מטר, זוכר?״
ילד: ״כן, שני מטר, לדמיין שיש בינינו טסלה. אבא הסביר לי.״

סן פרנסיסקו

״אם היה אפשר להשיג קוקאין שמיוצר בסחר הוגן, הייתי בעניין.״

ספרנית לפעוט בוכה בעגלה: ״מרגיש כלוא? אני מזדהה.״

״הדבר הכי מעניין באינסטגרם בתקופה הסגר זה כמה אנשים חושבים שהם מעניינים מספיק כדי לעשות לייב.״

>>>
דוגמאות לדבר האמיתי בשפת המקור:

המלצת מעקב באינסטגרם: overheardla overheardnewyork overheardsanfrancisco

אגב, בהשראת העמודים האלה יש אצלי גם היילייט overheardtlv. הוא מאד דליל כי אני לא יוצאת הרבה מהבית.

>>>
געגועים לכביש 101