2

3

1

איזבל מארנט, אחת ההשראות שלי להפסקת הצביעה, בתמונות משיתוף הפעולה שלה עם לוריאל פריז (שיושק מתישהו בסתיו).
באיזה ראיון עבר איזבל אמרה שמדי פעם היא מוצאת את עצמה רוצה לחזור ולצבוע, אבל אז היא אומרת:
נו די, איזבל, אלה החיים (זה נשמע יותר טוב בצרפתית, אני מניחה).

>>>
דברים שלמדתי בדרך לשיער אפור: מסקנות מארבע שנים נטולות צבע

(פורסם במקור בטור שלי בלאשה, אבל אפשר לקרוא לזה סיפור אישי עם יותר מדי מידע.)

בקיץ לפני ארבע שנים הפסקתי לצבוע את השיער. את השערה הלבנה הראשונה פגשתי בגיל חמש עשרה, ככה שיצא שצבעתי/שטפתי/עשיתי חינה במשך משהו כמו שלושה עשורים. לפני ארבע שנים הספרית הציעה שאוותר על הצבע ואראה אם אני חיה בשלום עם האפור. אני מודה שעד אותו רגע הרעיון כלל לא עלה בדעתי. כאילו צביעת שיער פעם בחודש, בזבוז קבוע של זמן וכסף, היו גזירת גורל. מאז ההחלטה, כמות השיער הלבן שעל ראשי הספיקה להכפיל את עצמה ואני הצלחתי להסיק כמה מסקנות לגבי המיתוסים הקשורים בשיער אפור. למשל:

שיער אפור זה מבגר
זה נכון. כשתשאלי אנשים בת כמה את נראית להם, אם יש לך על הראש כמות נאה של שיער אפור, הם ינחשו מספר גבוה יותר.
הפתרון לבעיה הזו קל מאד: להפסיק לשאול אנשים בת כמה את נראית להם. את לא זוכרת בת כמה את? תציצי בתעודת הזהות, את לא זקוקה לניחוש של אדם זר.
כמו כן – זהירות, חשיבה רדיקלית – מה אכפת לך להראות מבוגרת מגילך? זה לא שמלאך המוות מסתכל עלייך ואומר לעצמו: המממ, שיער אפור, כנראה יש לי טעות ברשימות, אקח אותה עכשיו במקום בעוד חמישים שנה.
אין מה לעשות, אנחנו שייכות למין האנושי שכידוע מגיע עם תאריך תפוגה, ואנחנו לא באמת מצליחות להערים על הטבע ולא משנה מאחורי כמה בוטוקוס וצבע לשיער ננסה להסתתר.

שיער אפור זה מוזנח

הנה משהו שגיליתי: לשיער אפור יש תכונה דומה לתבלין שמדגיש טעמים קיימים. אם את מוזנחת, את תראי יותר מוזנחת עם שיער אפור. אם את משקיעה בעצמך, השיער האפור ייראה כמו תוספת סגנונית שתגרום לך להראות לא רק אופנתית יותר, אלא אפילו בטוחה יותר בעצמך.

שיער אפור זו אמירה
אנשים מתקשים להאמין שהפסקת לצבוע את השיער רק כי אין לך כח להתעסק בצביעת השיער. הם מעדיפים לחשוב שאת מנסה להצהיר משהו. שלא לומר: מנסה להגיד להם משהו. חלקם יגיבו בהתאם ויענו, ממשיכים שיחה שלא באמת התחלת. תתכונני לקבל את המחמאה המפוקפקת בתבל: "איזה אומץ". מצד שני, שפה יוצרת תודעה. אנשים זרים יגידו לך שוב ושוב שאת אמיצה, ואיכשהו, כמה שנים אחרי, תמצאי את עצמך מאמינה שאת אמיצה.

>>>
ארבע שנים בלי צבע, ומאה אחוזי לחות (תמונה שמראה שאמנם אני לא צובעת, אבל אני עדיין יכולה לשלב בין חיבוק להחזקת טלפון, קפה קר וטישו. עוד בתמונה: נירית גור קרבי, שגם היא לא צובעת).
צולם בארוע של בילונגינג ביום שישי האחרון.

me

>>>