עשו לי את השבוע

01 מכירת סאמפלים של אמריקן וינטג' (עד יום שישי, בבנקר)
02 cos x hay
03 תאורה
04 המחברות של ענת לב אדלר (שיהיה לך איפה לכתוב את כל הדברים המצחיקים שהילדים אומרים)
05 you go, glen coco – גרסת העפרונות
06 סווטשירט שקוראים לו:  99 בעיות
07 דברים שמוצאים בזארה קידס
08 תיק שגורם לי לשקול לעבור משבט הנעליים לשבט התיקים

>>>
סיפור אישי עם יותר מדי מידע:
רק אסייג קודם ש:
א. הסיפור הזה מאד מדוייק ואין בו מידע מיותר.
ב. הוא לא סיפור שלי, הוא סיפור שמרים קוץ – עיתונאית, סופרת ("על רקע רומנטי")  ואחת הנשים המצחיקות –כתבה בפייסבוק שלה והרשתה לי להביא לפה:

אקספוזיציה:
בדצמבר 2005 נסעתי למסיבת עיתונאים ברומא לכבוד אחד מסרטי אושן. האורחים הנכבדים היו בראד פיט ומאט דיימון. האירוע היה לפני הצהריים באיזה ארמון. בבוקר שקלתי מה ללבוש ומכיוון שרומא זו עיר של הולכים ברגל, והיו לי עוד תוכניות חוץ מלנעוץ עיניים בבראד פיט, ואני גם יצור פרקטי לפרקים, בחרתי במעילי הפשוט ללא ציץ הוורד, נעלי ספורט ומשקפי ראייה במקום עדשות, כי ידעתי שאמשיך ללכת ברגל עד הערב.
הסיפור:
כעבור שנים אחדות ביקרתי אצל רופא העיניים. התייעצנו על מספר השעות שמומלץ לי ביום להיות עם עדשות מגע, לאור, ובכן, לחושך הזמן החולף. הרופא הטוב שניסה להצחיק אותי אמר: לדעתי, כדאי שתלכי רוב הזמן עם המשקפיים, ורק במקרים יוצאי דופן ממש – וכאן הוא החווה בידו כדי להדגיש את הבלתי-אפשרי – אם למשל תהיה לך פגישה עם בראד פיט – אז תרכיבי עדשות מגע.
דוקטור, אמרתי לו, כבר היתה לי פגישה עם בראד פיט והלכתי במשקפיים.

>>>