מותם של בגדי העבודה

בגדים סביב השעון | maye musk for james perse los angeles fall 2016-2017

>>>
בזמן שניסינו לשלב משפחה וקריירה, בגדי העבודה מתו. היישר מהטור שלי 'מיומנה של כתבת אופנה' בלאשה (התפרסם מתישהו באוגוסט):

יש! שוב הוכחנו שלמרות מה שנהוג לחשוב, אין שום דבר רע בלדחות דברים. הנה, ראו: בזמן שישנו בעמידה והתעכבנו עם משימת הפנמת קוד הלבוש של הביגוד המשרדי, הקונספט הזה מת. איזה מזל שלא מיהרנו לשנן איזו חולצה סינתטית עובדת עם אילו מכנסיים בעלי קפל קדמי. מה היינו עושות עכשיו עם המידע המיותר הזה? ניצבות המומות כמו חברותינו האמריקאיות והאירופאיות מול ארון מלא בבגדי "עבודה" מיותרים שאין צורך בהם? אין מה לומר, ניצלנו בנס.
בגדי העבודה לא מתו ככה סתם, הם הלכו לעולם שכולו טוב יחד עם הרעיון הישן של "עבודה" ו"הפרדה בין עבודה לפנאי", בזמן ששני אלו עברו היתוך, בגדי הפנאי הפכו לבגדי עבודה ובגדי עבודה הפכו לבגדי פנאי וגר זאב עם כבש וטרנינג עם ז'קט מחוייט ירבץ.

אגב טרנינג, כדאי לזכור, בתוך השמחה הכללית, שבאירופה וארה"ב אולי שוברים את הכלים, אבל היו להם כלים לשבור. ארגז הכלים של המסורת ההתלבשותית שלנו נהנה מאיוורור יתר. 68 ומשהו שנים ואנחנו יודעות בעיקר להתלבש לארועי ייבוש ביצות וחתונות משפחתיות.

זה מזכיר לי: קראתי פעם כתבה של סהר שלו, כתב האופנה של ידיעות אחרונות, בה הוא ייעץ לג'נטלמנים מתחילים איך ללבוש נכון את חולצת הכפתורים המגוהצות שלהם. כשזה מגיע לכפתורים, הוא אמר, יש רק שתי אופציות: רוכסים את כולם או פותחים שניים. כמה הופתעתי, אם כך, לפגוש אותו כמה ימים אחר כך כשהוא לובש חולצת כפתורים ובה – שומו שמיים – כפתור אחד פתוח. כששאלתי איך קורה דבר כזה, הוא ענה: "באופנה, מי שיודע את החוקים, יכול לעשות מה שהוא רוצה".

>>>
שני דגים צעירים שוחים בנהר ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני.
הדג המבוגר אומר: "בוקר טוב, בחורים. איך המים?"
שני הדגים ממשיכים לשחות, ואז אחד מהם שואל את השני: "מה זה לעזאזל מים?"

(מתוך הרצאה שנתן דייויד פוסטר וואלאס לבוגרי קולג' ב-2005. להרצאה קוראים: אלו הם מים)

>>>