מה למדתי ממארי קונדו. ומה לא

בגדים שאפילו מארי קונדו היתה מתקשה להפרד מהם | רינה צין, קיץ 2016

>>>
מה למדתי מ"סוד הקסם היפני" של מארי קונדו (התפרסם בטור שלי 'מיומנה של כתבת אופנה' בלאשה):

כמו הרבה ישראלים אחרים גם אני סובלת מאלרגיה להוראות. תגידו לי שאני חייבת לעשות משהו, ומובטח לכם שהוא לא יתבצע לעולם. עצות, מאידך, זה כבר סיפור אחר. לעצות יש כוח מיסטי. עוצו לי עצה, ואחוש מחויבת על ידי כוח פנימי אדיר לפחות לנסות. מהסיבה הזו פחדתי מהספר "סוד הקסם היפני" של גורו הסדר מארי קונדו. כבר שנתיים שהספר שלה מככב בראש רשימות רבי המכר בארה"ב ומסייע לאמריקאים להיפטר מהבלגן שיש להם בבית. ספר עצות, כמשתמע משמו, מלא בעצות.
אם אקרא אותו, ידעתי, לא תהיה לי ברירה ואצטרך להתחיל לעבוד. גם אם אני לא ממש רוצה. בסוף קראתי אותו, כמובן.

חמש תובנות שאקח איתי הלאה, לחיים בבית מסודר יותר:

1. מותר לזרוק תלושי משכורת!
2. לא כדאי להשתמש בבית ההורים כמחסן לחפצים הסנטימנטליים שלכם. זה רק ייראה כאילו נפטרתם מהם, למעשה רק הדחקתם.
3. לא צריך לגלגל גרביים. מארי אומרת שזה הורס אותם.
4. אם לא רוצים לשמור בגד, נפטרים ממנו. לא הופכים אותו ל"בגד בית". בגדי בית הם קטגוריה בפני עצמה, לא הורדה בדרגה של בגדים ישנים (מארי אומרת שהרבה אנשים מבלים שעות ארוכות בבגדי הבית שלהם, ולבגדים האלה יש השפעה גדולה על איך שאנחנו תופסים את עצמנו. מי שרוצה להיות "הבחורה הזו עם הטרנינג עם הכתמים", בבקשה).
5. קיפול הוא אף פעם לא רק קיפול. קיפול בגדים הוא למעשה: "אקט של תשומת לב, הבעת אהבה והערכה לאופן שבו הבגדים תורמים לאורח החיים שלנו". כה אמרה מארי קונדו.

ועצה אחת  שלא:
לא משנה כמה מארי תתעקש, אני נשארת הספרים שלי.

ויש גם תובנה:
אני קוראת לה: תובנת העשרים דקות. מארי אומרת שההתרגשות שאחזה בנו ברגע שקנינו מוצר מסויים היא שחשובה, וברגע שגילינו שלמעשה אנחנו לא משתמשים בו, אפשר להודות לו על השירות (גרם לנו להרגיש) ולהיפטר ממנו.
הבנתי משהו כשקראתי את זה: כמו העצה הפופולרית לחכות עשרים דקות אחרי הארוחה כדי לגלות אם רק נדמה לנו שאנחנו עדיין רעבים, ככה גם עם קניות: את מסתובבת בזארה ונדמה לך שחייך לא יהיו חיים בלי החולצה הפרחונית הזו? תסתובבי איתה בחנות עשרים דקות. רוב הסיכויים שבמהלך הזמן הזה תגלי שאת בעצם שבעה.

>>>
יש לי משהו להגיד לכן על מארי קונדו.
אני אגיד את זה עם מינימום שיפוטיות, ואתן תקחו את זה לאן שתרצו.
למעשה, אסתפק בציטוט מעמוד 154:
"אין שום סיבה להניח סבונים ובקבוקי שמפו במקום גלוי כשאנחנו לא משתמשים בהם, והחשיפה היתרה לחום וללחות, בזמן שהם לא נמצאים בשימוש, משפיעה ללא ספק על איכותם. משום כך אני מקפידה בעיקרון להרחיק דברים מהאמבטיה או המקלחת."
תשאלי את עצמך: האם אני מעוניינת לקבל עצות ממישהי שלא מסוגלת לשאת את המחשבה שהשמפו מבלה את ימיו בחוסר יעילות על שפת האמבטיה, מישהי שמעדיפה לנגב את בקבוק השמפו בתום השימוש, לייבש אותו היטב ולשנע אותו לחדר אחר?

>>>
שירם של החפצים שזרקנו לפני שהגענו לעמוד 154: