השבט שלי

שני ספרים מעניינים של נשים חכמות הגיעו לישורת האחרונה בהדסטארט. עוד מאמץ קטן אחד.

>>>
את לא נולדת אשה, את נעשית אשה:
ריקי כהן אצרה עבודות של מאה צלמות ומשוררות, שהתייחסו לציטוט המפורסם של סימון דה בובואר.
גויסו 93% מהסכום, נשארו חמישה ימים.

מלמעלה, עבודות של: גילי לוינסון, אנה קרופאיקוב, משאת בילו.

>>>
עמודו:
חנה לבנה, סופרת (הוציאה 15 ספרים ב"כתר", "הקיבוץ המאוחד", "ספרית הפועלים" ועוד), מחזאית וקרובת משפחה אהובה שלי (הופיעה פה בעבר במדור חולצת פסים), גייסה כבר 81% לספרה "עמודו", שנכתב בעקבות מסע הופעות משותף שלה ושל בתה, לילך. לפרויקט נותרו 7 ימים.

אם ובת, חנה ולילך. צ: פנינה גרוישטרן

השבט שלי (מתוך עמודו):
עכשיו אני בשבט צובעי השיער ומתעמלי הסטודיו סי, שבט עירוני שלא מביט מעבר לעצמו. מדי פעם עולות בי תמונות של השבט שלי אבל אני מפחדת לחזור לשם, מפחדת שלא יקבלו אותי, מפחדת שלא אמצא בהם את מה שאני זוכרת, מפחדת שגם הם השתנו. בינתיים הם יושבים על החול ומביטים קדימה, יש שם אישה זקנה שמחזיקה תינוק, אולי הנכד שלה, שני ילדים צרובי לחיים שמשחקים בחול, גבר אחד צנום וזקוף, אישה צעירה שמבשלת משהו על האש, וכמה נערות שמביטות קדימה. מקרוב אני רואה שכולם דומים לי, יש להם את אותן שפתיים ואותן עיניים צרות חומות וחדות מבט. הנערות מלאות תקווה הן בטוחות שמשהו יבוא מן האופק, הן רוצות שמשהו ייקח אותן מכאן, כמו שאני רציתי. הן לא מבינות שזה המקום הכי טוב בעולם, שלעולם לא תמצאנה שלווה כמו פה.
עכשיו מתחוללת מהומה קטנה. כולם קמים. באופק סופת חול המבשרת שמישהו בא. גם הילדים קמים. התינוק משתתק הזקנה נושאת עיניים והנערות צועדות קדימה, רק האישה ממשיכה לערבב את מה שבסיר. התמונה מטשטשת. אני כבר לא רואה אותם. אולי זו אני הבאה לשם? אני לא יכולה לדעת, אני רק יודעת שהיתה צפייה, שהיה ענן חול והיו מבטים קדימה.

>>>
עכשיו אני בשבט של אלה שממשיכות לערבב את מה שבסיר, אלה שמבינות שלא משנה מה העתיד מביא, לא יזיק שיהיה פה גם מרק.

>>>