תכנית לחג השני: בינג'

או במילים אחרות: עזבו את כל מה שאתן עושות כרגע ולכו לראות את call my agent (או בשמה המקורי היפה יותר: dix pour cent) בנטפליקס.

כן, אני יודעת, אני ממליצה על הסדרה הזו באיחור, כולם אמרו לי שאני חייבת לראות אותה ולא הקשבתי כי אני לא אדם שמקשיב, אבל תשמעו, אתן חייבות לראות אותה.

סיבות לראות את הסדרה הזו (המתרחשת בסוכנות שחקנים בפריז, עם שחקנים בתפקיד עצמם, פחות או יותר):
אפשר להזדהות עם רוב הדמויות.
יש שם המון תפקידים נשיים בכל הגילאים.
משחקים שם שחקנים צרפתים מפורסמים שאני כמובן לא מכירה, אבל אתן בטח תרבותיות ממני.
פריז יפה.
השיער של השחקניות לא מאד מסודר ורובן נראות בגילן (ואנושיות).
בעונה הראשונה יש רק שישה פרקים.

תופעת לוואי צפויות:
רצון להתלבש כמו פריזאית (או במקרה הזה: עקבים, סקיני, חולצת כפתורים דקיקה בתוך המכנסיים, שעון יד, חגורה צרה וז'קט)
רצון עז לגור מחוץ לעיר בבית שמאחוריו יש טבע בלתי נגמר.

>>>
זה הפרומו (שמצליח במקביל גם להיות לא מוצלח וגם להכיל אינספור ספויילרים)