קיץ יקר, זה לא אני זה אתה

פאסון קיצי, אולי זה אפשרי | twotone summer 2017 | צילום: רתם לבל

>>>
קיץ יקר, זה לא אני זה אתה
(התפרסם במקור בטור שלי, מיומנה של כתבת אופנה, בלאשה):

זוכרות את קסנדרה? הדמות המיתולוגית שנענשה בראיית העתיד ובכך שאף אחד לא יאמין לנבואות שלה? ברוכים הבאים לחיים שלי. כל שנה במאי-יוני אני מזהה לאן כל זה הולך, אבל כקסנדרה בשעתה, סובלת מבדידות מזהרת ומאפס הקשבה מצד הסובבים אותי.
להבדיל מקסנדרה, לא קוללתי על ידי האלים ולכן אני יכולה לבחור לשתוק.
כך למשל פגשתי בנסיעת עיתונאים בדרום צרפת קולגה מגרמניה. התרשמתי מאד מגובהה, מיציבתה, מעור הפורצלן ומהבחירות האופנתיות שהיו אלגנטיות גם בערב (ז'קטים דקיקים וארוכים) וגם ביום (מכנסי פסים נפלאים של ג'וזף וחולצת משי כחולה בוהקת).
"מה לעשות, ככה זה", אמרתי לעצמי, "האירופאיות האלה, האמהות שלהן מלמדות אותן להתלבש עוד לפני שהן לומדות ללכת". אבל אז היא סיפרה שאחרי צרפת היא ממשיכה לביקור בישראל. מיותר לציין שהעתיד נפרש בפניי באופן ברור למדי באותו רגע. ידעתי לאן זה הולך, אבל שתקתי. שתקתי והתחלתי לעקוב אחריה באינסטגרם.
ואכן, הפיד לא משקר: כל הפאסון והפורצלן וחולצות המשי נמסו במפגש החזיתי עם ציר המרק שאנשי מישור החוף מכנים אקלים. מזוודת הפלאים של העיתונאית הגרמניה לא סייעה לה ב-80% אחוזי הלחות של תל אביב. כאחרונת המקומיות היא האדימה, צופתה בשכבת לחות דביקה וסיגלה לעצמה מבט עמוק, אפל ומיואש מהחיים.

>>>
בשביל חברתי שאינה קוראת עברית זה כבר מאוחר מדי (היא כבר חזרה למולדתה ולאלגנטיות שהיא סבורה בטעות שהיא זכותה הטבעית ולא תלויית גיאוגרפיה), אבל הנה, זה מה שהולך לקרות. תתעלמו אם אתן רוצות, זה יקרה בכל מקרה:
הקיץ האמיתי בדרך. הדרך היחידה לעבור אותו בשלום – ממש כמו עם גל גדול – היא להתמסר ולחכות שהוא יעבור. בשום פנים, אני חוזרת, בשום פנים לא לנסות להאבק, זה רק יגרום לכן להזיע יותר.

>>>
ובכל זאת יש לי גם מסקנה אופטימית:  יציבה. שום מזג אוויר תוקפני לא יכול לפגוע לכן ביציבה. הנה משהו ששווה להשקיע בו.
>>>
הכי קיצי שאני מכירה