1
2
3
/// איפה הייתי ומה עשיתי:
עוד שבוע בדירת איירבנבי בבניין יפיפה מ-1890. עוד קפה ב-the mill. ועוד אחד (הפעם בטארטין). וגם קפיצות קטנות לאגם בברקלי ולבייקר ביץ'.

// מה לבשתי: (התפרסם במקור בטור שלי בלאשה)

בסן פרנסיסקו התלבשי כמו מקומית

תחילת שנת הלימודים תפסה אותי בסן פרנסיסקו, מה שאומר שאולי לא ייצא לי לחוות השנה חזרה לשגרה לפני שייגמרו החגים, אבל בינתיים אני יכולה ליהנות מתחושת הילדה החדשה בכיתה. מסתובבת בשכונה עם ילדיי, לא מכירה אף אחד, לא יודעת איפה יש פילאטיס או איפה המכולת הקרובה ומחייכת לכולם ברחוב כי התרשמתי שזה מה שנהוג. עוד דבר נהוג, כך נראה לי, הוא ללבוש טייץ לכל מקום. למעשה, התצפית הקצרה שערכתי העלתה שאין הרבה הבדלי מעמדות מלבושיים ברחוב.
זה הולך ככה: אם את נושאת איתך לכל מקום עגלת קניות עמוסה, את כנראה חסרת בית. אם לא, את יכולה להיות כל דבר. מפאונדרית של חברת ענק ועד סטודנטית בדרך לריצה בפארק. או שאת בכלל לא בדרך לריצה בפארק, שכן כולם לבושים כל הזמן כאילו הם בדרך לריצה בפארק ולא ייתכן שכולם בדרך לריצה בפארק (הייתי בפארק. לא היו שם כל כך הרבה אצנים).
למעשה שני מצבי הצבירה המרכזיים הם:
א. בדרך לריצה בפארק.
ב. בדרך ליוגה. (ההולכים ליוגה ישאו איתם מזרון יוגה. בכל מקרה אחר, ניתן להתאבזר גם בכלב, בפעוט או בעגלת תינוק. אביזר חשוב נוסף: תיק לפטופ, רצוי פרקטי ונטול חן.)

אם לסכם, בבואך להתערות ברחוב הסן פרנסיסקואי, הצטיידי ב:

טייץ (עדכני, עם מיני חורי איוורור ושילובי רשתות)
חולצת טי ארוכת שרוולים
שכפץ. כן, קראת נכון. אפשר למצוא אותם ביוניקלו, הם אפילו בהנחה עכשיו.
נעלי ספורט.
תיק גב.
כוס קפה לקחת.

לא, אין צורך להתאים צבעים. אם את בת ארבעים ומעלה, גם אין טעם להתעקש על צביעת השיער. אין בעד מה.

>>>
הצעת הגשה:
sf

>>>
Though you're miles and miles away
I see you every day
I don't have to try
I just close my eyes
I close my eyes

https://www.youtube.com/watch?v=xz-ngnU96pk