פרידה מהקיץ

קיץ, כמו שקיץ צריך להיות (wings hawaii)

>>>
הדברים הטובים שקרו לי הקיץ. היישר מהטור "עושה קיץ בקליפורניה" בזמנים מודרניים:

אני חשה שהקיץ בניכר הופך אותי לאדם טוב יותר. גדלתי, כמו שאומרים. גדולתי החדשה מתבטאת בשני פיצ'רים מרכזיים: א. הפסקתי לרכל, ו-ב. התחלתי ללבוש בגד ים בלי לדפוק חשבון. אני חייבת להודות שלגבי סעיף א' אני מתקשה לקחת את הקרדיט בלב שלם, שכן יש לי תחושה שהעובדה שהפסקתי לרכל קשורה פחות להחלטה רוחנית מזככת וקשורה יותר להעדר הזדמנויות. אין לי עם מי לרכל פה, וחמור מזה, אין לי על מי לרכל פה. עניין בגד הים, מאידך, הוא כבר שינוי מהותי. זה לא דבר להתגאות בו, אבל מאז הלידות התמחיתי בשיטות שונות ומשונות לבילוי מינימום זמן בבגד ים על החוף ובבריכה. השיטה שפיתחתי כללה (בהנחה שהפתרון הבסיסי של התחמקות ירד מהפרק) בדיקת השטח עד וידוא העדרם המוחלט של אנשים שאני מכירה, הגעה עד המים עם חולצה ארוכה או צעיף שהפך לפריאו, שמיטתו על גדת הבריכה וזינוק למים, שם נשארתי עד רדת החשיכה. לא עוד. בקליפורניה החופים מלאים אנשים ונשים בכל מיני צורות וצבעים. זה אפילו לא עניין של גודל או מידה, אני נחשפת פה למבני גוף שכלל לא ידעתי שקיימים. כמי שהתחנכה על שיטת הקיטלוג של טריני וסוזנה אני נפעמת מול עבודת הבורא, שטרח והשקיע ולא הסתפק בבטן גדולה של מבנה תפוח או אגן רחב בקטגוריית האגסים. על החוף אני רואה פה את כולם, וכולם טובים בעיניי. לפני שטסתי היתה מי שאמרה לי שמה שכייף באמריקה זה שכולם שמנים, כך שאת מרגישה רזה. ובכן, לא כולם שמנים, ואני לא מרגישה רזה. אני מרגישה אנושית.

>>>
From sea to shining sea
(מתוך America, the beautiful)

>>>
מוקדש באמביוולנטיות לקיץ

https://www.youtube.com/watch?v=QES-eQ4lR5U