01 זה צילום של סוודר קשמיר, אבל אני פה בשביל התלתלים
02 שילוב של מגן דויד ודיסקית
03 במסגרת העברת הבית למצב חורף: פיזור שמיכות טלוויזיה בסלון (זו שמיכת יוגה, אבל פה מתעטפים בה על הספה)
04 שמלת הפשתן של everlane עולה עכשיו מאתיים שקל (אבל המידה הכי גדולה שנשארה היא מדיום)
05 לא להגיד אחר כך איך פספסתי: 10% על דרמלוג׳יקה עם הקוד shelly10 עד מוצ״ש 2/11
06 גרביים עם האות H (היא אמורה לסמל את המילה holiday, אבל אנחנו נגיד שהיא מסמלת hope)

>>>
המלצת קריאה: הרוצח האחרון בפתח תקווה של לימור נחמיאס.
אמנם אני עוד משתקמת מהחרדות שגרמו לי הספרים (המעולים) שהיא כתבה בניינטיז, אבל הפעם אני מגלה שאני צוחקת בלי להצטלק (או שהספר פחות מפחיד או שכבר קשה להפחיד אותי).
בקווים כלליים: הספר מתרחש בבניין במרכז תל אביב שחלק מדייריו מתחילים למות. רובם גם קשורים איכשהו לספרות ולכתיבה: סופרים מצליחים יותר או פחות, מתרגמים, פנסיונרים פוקדי סדנאות כתיבה.

הפעם אני גם לא מסמנת ציטוטים כי אני מנסה להיות ברגע (וכי כל משפט שני ראוי לסימון), אבל הנה אחד שלא התאפקתי וסימנתי:

״כאשר הבחינה שבכל בוקר התיישב מול המסך הריק ולא כתב, יעצה לו לחדול ולא לגשת למחשב אלא אם כן יש לו מה לכתוב. ״קודם אתה צריך להרגיש שיש לך משהו ממש חזק לכתוב שזה מתפוצץ בתוכך, ורק אז להדליק את המחשב ולהתחיל להקליד,״ אמרה. ״אסור לשבת מול המסך כשהראש ריק. זה נועל. זה מה שיוצר את המחסום.״ אבל פלג לא סמך עליה. עמוס עוז ודוד גרוסמן סיפרו במפורש שהם יושבים כל היום מול המסך, וכך מגיעה לבסוף ההשראה. ומי היא?״.

>>>