01 בגד הים הכי מוצלח שפגשתי בשנים האחרונות, בצבעים חדשים
02 אותיות, זהב ויהלומים
03 ג׳ינס בשלושה צבעים
04 goop יפתחו ליומיים בית מרקחת צרפתי (שזה שם קוד שמיד מפעיל אותי) בחנות il buco vita באיסט המפטונס (עוד צמד מילים שמפעילות אותי)
05 המלצה שהיא סיפור אישי עם יותר מדי: בעקבות דלקת בכתף עברתי גמילה מהירה מחזיות. בשל העובדה שאני מתהדרת בקאפ F, אני לא באמת יכולה להוציא את המוצר הזה מחיי (נדייק: אני יכולה, אני לא רוצה), ועברתי לברלטים, שזה דבר שלא בדיוק עושה את העבודה אבל הוא יותר טוב מכלום והוא לא מחמיר את המצב בכתף, בעוד שרק המחשבה על חזיה ״תומכת״ נגמרת בכאבים ולילות ללא שינה. ובכן, להמלצה: הברלט Sculpting Bra של  saisei (השם יפני, המותג ישראלי) שקניתי כבר בשני צבעים מרוב שהיא מוצלחת. אני הזמנתי אותן מהאתר subtext ונכון לרגעים אלה גם יש שם הנחה
06 150 שנה לאימפרסיוניזם במוזיאון תל אביב. התערוכה נפתחה השבוע ותתקיים עד דצמבר. מצד אחד, כרגע חם מדי לצאת מהבית, מצד שני, יש דרך טובה יותר להעביר צהריים ביולי מלבהות בבריכת חבצלות המים של מונה במזגן?

>>>
עוד סיפור אישי עם יותר מדי מידע:
קראתי/הקשבתי לאחרונה לספר player piano של קורט וונגוט, שהוא הספר הראשון שלו (מ-1952) ומעולם לא תורגם לעברית. זה ספר שמוגדר כדיסטופיה ואומרים שהוא נכתב בהשראת התקופה בה וונגוט עבד בג׳נרל אלקטריק. אם לנסות לסכם את העלילה בהשטחה גסה, אפשר להגיד שהספר עוסק בעולם בו מכונות החליפו את בני האדם ברוב התפקידים, פרט למהנדסים ומנהלים. התוצאה היא תחושת העדר משמעות ותכלית אצל האנשים שאינם מהנדסים או מנהלים וגם אצל חלק מהאנשים שמוסללים להיות מהנדסים ומנהלים.
בכל אופן – וזהירות ספויילר למרות שהספר בן 72 – מתרחש שם ניסיון הפיכה שנכשל כשלון חרוץ. כל הנוגעים בדבר המומים מהכשלון, חוץ מהמנהיג שלהם, שנראה רגוע לנוכח התוצאות. למה אתה כל כך רגוע, הם שואלים אותו.
ידעתי שניכשל, הוא אומר.
ידעת שניכשל? אז למה עשינו את זה? הם מתעקשים.
בשביל הרקורד, הוא אומר.

בשביל הרקורד, זו גם הסיבה לרוב הדברים שאני עושה בימים אלה.

>>>
יש אור שמופיע רק אחרי שלב נשבר
יש תקווה שמתגלה כשאין לנו דבר
יש תפילה שעולה מתוך חושך מדבר
מחר אספר לך סיפור על איך כל זה עבר