01 סוף סוף: אוורליין הקשיבו לדרישות ועיצבו טייץ עם כיסים
02 קפיצה לאתר של אנת׳רופולוג׳י במקום קפיצה לחו״ל
03 הסריגים של tres מהשיתוף פעולה עם story ב-30% הנחה עד שבת בחצות
04 הנעליים האלה קוראות לי
05 בדיחה מצחיקה משתי מילים בלבד: תכניות לקיץ
06 Art Deco Candle

>>>
יש לי סיפור אישי עם יותר מדי מידע שהוא גם תשובה לשאלה מתי בכית בפעם האחרונה:

בכיתי בפעם האחרונה בסצנת הדב ב-Pretend it's a city של פראן ליבוביץ׳ ומרטין סקרוסזה.
חלקכן לא ראיתן אז אני אנסה להסביר מה היה שם, למרות שמדובר במשימה שנועדה לכשלון (ההסבר יכלול גם את הפאנץ׳ של פראן ליבוביץ׳, אז אם זה נחשב ספויילר, תפסיקו לקרוא בשלב הזה):

כשפראן היתה צעירה היא אהבה לטייל וכך מצאה את עצמה מטיילת באלסקה באיזור שיש בו דובים בדיוק בעונה בה הסלמונים שטים במעלה או במורד הנהר והדובים צדים אותם. המדריך (ששמו ברוס, נשכר להדריך את הקבוצה שפראן היתה חלק ממנה, לא הבנתי אם היה מדובר בטיול לשם כתבה למגזין, אבל זה לא משנה לסיפור, משנה רק שלברוס היה אקדח) הסביר להם שבמסלול שהם יצעדו בו יש סיכוי טוב לפגוש דב ושהדבר הנכון לעשות כשנתקלים בדב הוא בשום פנים לא לברוח, אלא לעמוד על קצות האצבעות (לייצר תחושה שאת גדולה יותר ממה שאת) ולשיר (מתברר שדובים לא יודעים איך להתייחס ליצור חי ששר והם אמורים לאבד עניין). פראן הבהירה לו שאין סיכוי שבמקרה של פגישה חזיתית עם דב היא תצליח לשמור על קור רוח ולא לברוח. אם ככה, הוא אמר לה, הדב יתפוס אותך ואת תמותי.

בשלב הזה אני כמובן נזכרת בפעם ההיא שלקחנו בקתת איירבנבי איפשהו בין אורגון לקליפורניה מתוך מטרה לטייל ביערות. הדבר הראשון שחיכה על השולחן בבקתה היה ספרון הוראות מה לעשות במפגש חזיתי עם דב או נמר יערות או איך שלא קוראים למבחר חיות הטרף שכפי הנראה שרצו מחוץ לבקתה. מכיון שאני נשואה לגבר סטרייט ומכיון שנסענו לשם כדי לחגוג את יום הולדתו, תכניתי לא לצאת מהבקתה שלא למטרות הצטיידות בהול פודס לא התקבלה ויצאנו ליער חמושים במקלות ומצוידים בתכנית הבאה: אם נפגוש דב, כולנו קופצים על אבי המשפחה, הגבוה מבינינו, ומייצרים מה שיותר רעש (הספרון בבקתה לא ציין את נושא השירה). לא לדאוג: לא פגשנו לא דב ולא נמר. אבל אני גולשת. נחזור לפראן שזה עתה שמעה שאם היא תרוץ הדב יתפוס אותה ויהרוג אותה.

חמושה במידע הזה, היא נצמדה לברוס המדריך המצויד בנשק חם כשהיא מקפידה לצעוד קרוב אליו ולהיתלות לו על הכתף ועל החגורה. באיזשהו שלב בטיול הוא הבין שמשהו עובר עליה, עצר ואמר לה (וצר לי לומר שזה השלב שבו צחקתי כל כך שהתחלתי לבכות בכי חסר שליטה):
פראן, אני נשוי.

>>>
מהסאונדטרק של Pretend it's a city