עשו לי את השבוע

01 עדיין בחמישיה הפותחת של האוברולים היפים בעולם
02 טבעות של אגס ותמר
03 הצמה של האנה (מהג'נרל סטור)
04 bed board goal
05 נשאלתי לא פעם (לא פעם = כשלוש פעמים) מאיפה חולצות הפשתו שלי. התשובה היא: ממחלקת הגברים של יוניקלו. ולחדשות הטובות: החולצות האלה הגיעו לטרמינלX, מה שאומר שמחר הן יכולות להיות אצלכן בארון
06 יש לכן צעצועי ילדות ישנים? לחלי גולדנברג יש פרויקט צילם תיעודי שמתיחס אליהם בכבוד (אפשר לפנות אליה במייל הזה: thegimels@gmail.com)

>>>
סיפור אישי עם יותר מדי מידע:
במשפחה נהוג לומר שאני אדם שלא אוהב שמגבילים לו את התנועה (לא אוהבת לישון כפיות, לא מעונינת לחנות מאחורי מחסום, יושבת קרוב לדלת ולא הולכת להופעות בפארק). עכשיו מתברר (לי) שיש לזה הסבר ביולוגי. קוראים לזה לשמור על מרחק בריחה.

"חוקרים שמו לב שלכל חיה, מלבד הטריטוריה הקבועה שלה, יש גם מה שמכונה "מרחק בריחה". מדובר במרחב קבוע שמקיף אותה, הוא מדיד ועקבי ושונה מחיה לחיה בהתאם לגודלה. אצל לטאה הוא יהיה כמה מטרים, אצל תנין חמישים מטר, אצל חיית בית המרחק קטן מאוד. אפשר לראות את המרחק הזה גם כשמסתכלים על ציפורים שיושבות על חוטי חשמל – המרחק ביניהן יהיה קבוע, כזה שמאפשר להן לפרוש את שתי הכנפיים. "

זו היתה נטע חוטר, מתוך הטור תתרחקו מאיתנו: 31 כללים לשמירה על המרחב האישי

>>>
במקום קיץ באמריקה:
לא מזמן הייתי בארוחת ערב בהשראה אמריקאית אצל עירית בירן.  האדריכל מורן פלמוני (שיצא לו להעביר את שנות ההתבגרות שלו בל.א) דיבר והשמיע מוזיקאים אמריקאיים, עירית הגישה אוכל אמריקאי (היישר מספרי בישול מסורתיים מלואיזיאנה), והיה הרבה ברוס ספרינגסטין אחרי המנה העיקרית.