לקפוץ לבקר את קתלין קלי

הסרט You've got mail של נורה אפרון חוגג השנה יום הולדת 25, אבל הפוסט הזה הוא לא על הסרט, הוא פוסט המלצות על ניו יורק.
המלצות על ניו יורק – בדיוק מה שהעולם צריך כרגע, אני יודעת. אבל זה גם לא באמת פוסט המלצות על ניו יורק, זה פוסט דיווח מהביקור האחרון שלי בעיר, במהלכו קפצתי לבקר חברות ותיקות כמו קתלין קלי וקארי בראדשו.
כי הביקור הזה היה מהפעמים בהן פשוט אין לך (כלומר לי) סבלנות לחפש עוד מסעדה שאסור לפספס, או להכנס לעוד חנות שהיא פשוט חובה, או לקפוץ לבית קפה שחייך לא יהיו חיים אם לא תנסי את הפרנץ׳ טוסט שלהם. בביקור הזה בעיקר רציתי להרגיש דברים, והדרך הכי טובה לעשות את זה היתה לחפש לוקיישנים של סרטים שאני אוהבת. היו לי רק שלושה ימים ולא היתה לי יותר מדי סבלנות, אז זה השלל:

01 הדירה של קתלין קלי

קתלין קלי גרה באפר ווסט (רחוב 89 מערב מספר 328. ניסיתי לכתוב את זה באנגלית אבל הוורדפרס לא עומד בזה, נסו להעתיק: 328 W 89th St), באחד הבתים היפים שלא השתנו מאז שהסרט יצא. הגעתי בעונה לא מאד פוטוגנית, ובכל זאת, הקסם שם.

02 הדירה של קארי בראדשו

לפי התסריט בסדרה קארי גרה באפר איסט, אבל הלוקיישן שכולנו מכירות נמצא ברחוב perry 66 בווסט וילג׳. לדיירים נמאס מגדודי מבקרות לבושות בחצאיות טוטו שצובאות על מדרגות ביתם כדי להצטלם והם הרסו את הפריים באמצעות שרשרת ברזל ושלט שמזהיר שמדובר בשטח פרטי. המדרגות ליד נראות בדיוק אותו הדבר, אם אתן חייבות את התמונה שלכן אוכלות קאפקייק ממגנוליה על המדרגות.

03 הקרוסלה מהפוסטר של הסרט past lives

Jane's Carousel היא קרוסלה שנבנתה ב-1922 באוהיו, ונחתה בברוקלין ברידג׳ פארק ב-2011. לא מזמן ראיתי ראיון עם סלין סונג, הבמאית, והיא סיפרה שהתכנון המקורי היה לצלם את הסצנה בשקיעה, אבל יום הצילום נפל על יום אפור עם שקיעה לא פוטוגנית, כך שבסוף השחקנים התמקמו על המדרגות לפני הקרוסלה שהאורות שלה בדיוק נדלקו. הפשרה הזו הפכה להיות הפוסטר של הסרט.

04 החלון במוזיאון, כשהארי פגש את סאלי

אני מתביישת לספר שהתקשנו למצוא את הלוקיישן. כלומר, ידענו (אני ובני הבכור, סטודנט לקולנוע) שהסצנה צולמה במוזיאון המטרופוליטן, וידענו שהחלון משקיף לפארק אז החלטנו ש״פשוט נסתובב שם ונמצא אותו״. אחרי שהסתובבנו שם שעה ולא מצאנו אותו, החלטנו לשאול את אחד השומרים. מכיון ששנינו סובלים מעודף פאסון, התביישנו להגיד שאנחנו מחפשים את הלוקיישן מהסרט, וביקשנו הכוונה מעורפלת ״לחלון הגדול שרואים מהפארק״, כך שהשומר הלהוט לסייע הפנה אותנו לקפיטריה. בקפיטריה אכן היה חלון גדול אבל למרות שניסינו לא הצלחנו לשכנע את עצמנו שמדובר בחלון שחיפשנו. בשלב הזה התייאשנו ועזבנו את המוזיאון. בחוץ התיישבנו רגע על המדרגות, וגיגול קצר הבהיר לנו איפה טעינו: החלון של הארי וסאלי לא נמצא באגף האמריקאי, בו הסתובבנו, אלא באגף המצרי (מיקום מדויק: The Temple of Dendur).
כמובן שבסוף התברר שכל עכבה לטובה, ובזכות העובדה שאנחנו סתומים הגענו לחלון המדובר בדיוק בשקיעה.

ככה שזו התשובה שלי לכל מי ששואל אם יש לי המלצות לניו יורק:
לראות את השקיעה מהמקדש של דנדור.

>>>
With a winning smile, the boy
With naivety succeeds
At the final moment, I cried
I always cry at endings
I always cry at endings