4

3

1

2

5

נשימות עמוקות, סוף העונה עוד מעט מאחורינו. בתמונות, העתיד הקרוב: needsupply pre fall 2015

>>>
למה אני שונאת את סוף העונה*, מיומנה של כתבת אופנה, הטור שלי בלאשה (התפרסם לפני שבועיים בערך):

(למה אני שונאת את סוף העונה* = אני שונאת אותה רק ברשתות. אצל המעצבים ובאתרים השווים אני דווקא מחבבת אותה מאד)

לא קל להודות, אבל העונה שאני הכי פחות אוהבת היא סוף העונה. אני לא אוהבת אותה, ופעמיים בשנה היא תופסת אותי מופתעת, הולכת לתומי, חשה חמימות בטוחה שאדם חש רק כשהוא בביתו שלו (במקרה שלי: הקניון), פוסעת כהרגלי לזארה (להלן: ספינת האם) וכבר בכניסה מרגישה מעין בעיטה בבטן: שוב סוף עונה. שוב הבגדים האהובים עלי נאספים ביד גסה, מופרדים מבני משפחותיהם וממויינים ונתלים באדישות לפי סוג: חולצות עם חולצות, מכנסיים עם מכנסיים, ז'קטים עם ז'קטים. אני מקלידה את המילים האלה ודמעות מציפות את עיניי. ברשתות כמו זארה או מנגו  המצב עוד טוב. שם אולי ממיינים את הסחורה, אבל לפחות משאירים אותה בתוך החנות. רשתות אחרות – שלא נזכיר את שמן – מציבות שולחן ארוך בשטח הציבורי ועליו מקיאות הררי טקסטיל. חולצות שאתמול הייתי מוכנה לקנות ב-100 שקל, נראות לי עתה לא ראויות ללבישה, למרות תג המחיר המפתה שנחתך בחמישים אחוז.

כן, אומרים שהכרה בבעיה היא חצי הדרך לפתרון ואפילו  אני מבינה שלמרות חוסר החיבה לחגיגת המחירים הנמוכים, תהיה זו טעות תקציבית לא לנצל את סוף העונה.
כיון שהשהות בקניון בזמן הסיילים מקצרת לי את החיים, אני מאפשרת לעצמי גיחות קצרות, יעילות ומכוונות מטרה תוך היצמדות לרשימה שהוכנה מבעוד מועד.

מה לקנות בסוף העונה, הרשימה:

list

> משהו מקש (כובע או תיק)
> שמלת אוברסייז (העונה היו המון כאלה, זה הזמן להצטייד)
> ג'ינס לבן
> חולצה בסגנון בוהמייני
> סנדלי עור חומים
> קימונו

(התמונות להמחשה בלבד. הפרטים בעמוד שלי בפוליבור)

>>>
למה האחרונים תמיד בסוף?
(דמות סמכותית כלשהי, מתישהו בחיים שלך)

>>>
אין מה לדאוג, עונת הסוף עונה היא העונה הכי קצרה ויחד נצליח לעבור אותה בשלום

We always had time on our side
But now it's fading fast
Every second, every moment
We've gotta, we've gotta make it last