1

2

4

3

6

5

לחשוב על בגדים / studio nicholson

>>>
לחשוב על בגדים 90 פעם ביום / התפרסם במקור בטור שלי בלאשה "מיומנה של כתבת אופנה", מתישהו בסוף דצמבר:

לפני כמה שנים קראתי מחקר לפיו גברים חושבים על סקס כ-20 פעמים ביום.
וואו, חשבתי לעצמי, זה ממש לא משאיר להם זמן  זמן להתעסק בדברים אחרים, אובססיביים שכמותם.
בעודי מצקצקת, התקדמתי למשפט הבא, בו גיליתי שנשים חושבות על בגדים לא פחות מ-90 פעמים ביום.
תאמרו: זה מחקר סטריאוטיפי/קלישאתי/לא כולן ולא כולם. זה כנראה נכון, אבל יש לי תחושה שאני, לפחות, נמצאת בקבוצת סיכון, ועם כל הכבוד לנטייתנו המגדרית/טבעית למולטיסטקניג, זה עדיין נשמע קצת יותר מדי זמן להקדיש לטקסטיל.

נזכרתי במחקר הזה פעמיים בשבוע האחרון:

> הלכתי ל-plus size fashion weekend, ארוע אופנה במידות 42-60. העובדה שמציאת בגדים מעבר למידה 42 היא אתגר לא לגמרי זרה לי, ועדיין, האקסטזה שנתקלתי בה בארוע הזה השאירה אותי המומה: המקום המה נשים מסוגננות שזהרו מרוב אושר נוכח השפע. השילוב של הרבה בגדים למדוד ותור לתאי ההלבשה גרם לנשים ללא יכולת לדחות סיפוקים להתפשט בחללים הציבוריים ולגהץ סכומים של ארבע ספרות. כשהייתי שם הבנתי שכשאלה הבגדים הנכונים, מפליא שאנחנו חושבות עליהם רק 90 פעם ביום.

> יצא לי להיות בערב סטנד אפ של סטנדאפיסיטיות נשים ("נשי ותהני" בסטנד אפ פקטורי) שלמרות המחקרים בחרו להתמקד בנושא הסקס והזניחו לגמרי את נושא הבגדים! אולי בגלל שסקס זה מצחיק, וג'ינס זה נושא רציני שאין להתבדח עליו, רק לחשוב עליו באופן לא בריא כל אחת עשרה דקות ועשרים ושלוש שניות.

ויש גם החלטה ספורטיבית ל-2016: לצחוק.
קראתי שצחוק של שתי דקות שווה מבחינה בריאותית להליכה של חצי שעה. אין לי ממש מושג אם זה נכון, אבל עם כל הכבוד לסוגי ספורט טרנדים יותר, בשביל לצחוק לא צריך לקום מהספה או לקנות בשבילו בגדים מיוחדים.  יוצא שבין "נשי ותהני" למופע של סיינפלד, צחקתי במצטבר חצי מרתון, בקלות.

>>>
אגב צחוק, לא חשבתי לקשר את הקליפ הזה לפה כי הנחתי שכולם ראו, אבל:
א. הבנתי שכמה מחברותיי הטובות לא ראו.
ב. לא מזיק לראות שוב.

יש לי גם סיפור עם יותר מדי מידע.
זה סיפור על על רזולוציות:
איימי שומר ראיינה פעם דוגמנית של ויקטוריה'ס סיקרט.
איימי שאלה אותה איך היא מגדירה את עצמה. הדוגמנית אמרה: 7.
איימי אמרה: לא יכול להיות, אני 7.

אגב "שתינו 7", כשראיתי את התכנית הזו עם אדל, חשבתי לעצמי:
איזה כיף לנו, הנשים שיש להן כשרון.