להתלבש בעיניים עצומות
מתוך ההפקה הלונדונית שצילמה הצלמת הישראלית (!) לירון ויסמן: dance like a (wo)man
p: Liron Weissman | s: Zane Page | h+m: Karolina Guzowska | m: Soffie Hemmet @ Elite London
לפניכן עוד טור 'וידויים מתא המדידה'. הוא מתייחס לאמא שנתנה לבנה בן ה-3 להלביש אותה במשך שבוע:
בשנת 2008 שודרה בארץ הסדרה "בעירום מלא". את התכנית הנחה אביעד קיסוס ובמהלכה שוכנעו נשים מן הישוב להצטלם בעירום באופן שיחמיא להן. הסדרה הדירה שינה מעיניי. הפחד הכי גדול שלי באותה תקופה היה שאתקל במקרה ברחוב בקיסוס שיפעיל עלי את קסמיו ויצליח לשכנע אותי להתפשט בפריים טיים.
בימים האחרונים חוויתי סוג של דז'ה וו עת נתקלתי במאמרה של סאמר בלסה, שחקנית ובלוגרית אופנה, שנתנה לבנה בן ה-3, רוקוול, להלביש אותה במשך שבוע שלם. את הפרוייקט בלסה צילמה ותיעדה באתר babble.com ושם אפשר לראות איך רוקוול משדך עבור אמו חולצת מיקי מאוס למכנסיים מנוקדים, וביום אחר מצוות שמלה פרחונית בדוגמא אחת לגרביים פרחוניים בדוגמא אחרת. בעוד הרשתות החברתיות מתפעלות מהאמא הזורמת ומהסטייליסט הצעיר בעולם, ניסיתי אני להשתלט על נשימתי המואצת באמצעות דימיון מודרך.
נרגעתי רק כשקלטתי ש:
א. בדיוק כמו שב-2008 אף אחד לא ניסה לשנכע אותי להתפשט, בדיוק כך עכשיו אף פעוט לא רודף אחריי ומכריח אותי להתלבש.
ב. הארון שלי הוא איזור נטול סכנה.
בשנים האחרונות השכלתי להרכיב לעצמי ארון כזה ששום פעוט עם יומרות אופנתיות לא יוכל לו. למעשה, אפילו תינוק בן שמונה חודשים שאוצר המילים שלו מסתכם ב"את זה" יצליח להלביש אותי בכישרון של עורכת אופנה בווג הצרפתי. כן, אפילו רוקוול הצעיר לא יוכל לטעות כשחומרי הגלם העומדים לרשותו מסתכמים בשפע סמרטוטים אפורים, ג'ינסים, ז'קטים שחורים, סוודרי אובר סייז, חולצות פסים וחולצות כפתורים לבנות.
עם כל כמה שהצטערתי בשביל סאמר שנאלצה להעביר יום עבודה שלם בחולצת מיקי מאום ומכנסיים מנוקדים, לא יכולתי שלא לחשוב: זה לא רוקוול שקנה את החולצה הזו, נכון? להבא, סאמר, זיכרי, זה פשוט מאד: אם את לא רוצה ללבוש חולצה עם הדפס של מיקי מאוס, אל תקני חולצה עם הדפס של מיקי מאוס.
>>>
והיה ובכל זאת את נאלצת להתמודד עם פעוט שמעוניין להלביש אותך ואין ברשותך ארון שאפשר להתלבש מתוכו בעיניים עצומות, נשמי עמוק ועשי מה שעושים תמיד עם פעוטות: תציעי בחירה סגורה.
>>>
בחירה סגורה:
Sometimes crying or laughing are the only options left, and laughing feels better
(מתוך הספר שאין שום סיבה שתקראו אם אתן לא מכורות לסדרות פנטזיה לנוער: מפוצלים / ורוניקה רות')
>>>
We have normality. I repeat, we have normality. Anything you still can't cope with is therefore your own problem
(זה היה דאגלס אדמס, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה)
>>>
אחרי שנגמור עם הארון, נסדר את הפלייסליסט ככה שנוכל לתת לבן 3 להאמין שהוא די ג'יי