6

17

1

4

שוב ההזמנה שלך למסיבת הגן סלאש פרזנטציית קולקציית האביב של סטלה מקרטני אבדה בדואר? לא נורא. תמיד אפשר לצאת עם הילדים לפארק (או יותר טוב: לשלוח את הילדים לפארק עם הבייבי סיטריות, ממש כמו בלוקבוק zara play).

15

12

13

14

8

>>>
ראיתי איפשהו (וב"איפשהו" אני מתכוונת למדור מכתבי הקוראים במוסף הארץ) שזכרונות ההנאה שלנו מחופשות, נגיד, מתבססים יותר על תחושות הציפייה שקדמו לחופשה מאשר על הארועים שמילאו את החופשה עצמה.
הצעה למחקר: עד כמה זכרונות האושר שלנו מבוססים על התמונות שצילמנו באותו רגע.

>>>
כמי שהקו הבולט ביותר באישיותה הוא הדחקה, אני חושבת שעליתי על שיטה:
1. משהו מבאס קורה (סייג: מבאס קליל. לא טרגדיה. ניסיתי את זה גם במקרים עצובים באמת, זה לא עובד).
2. התעלמי מהמציאות וחפשי זווית צילום יפה (לא של עצמך. של הסביבה).
3. הביטי שוב ושוב בתמונות שלך בסמארטפון, התמונה תהיה כל מה שתזכרי מאותו רגע.

>>>
אנחנו המדחיקים, יש לנו המנון:
I say, we can go where we want to
A place where they will never find
And we can act like we come from out of this world
Leave the real one far behind