לא הייתם צריכים | יולי
לא הייתם צריכים, מתנות לילידות יולי:
/// תיק עם מקום מובנה לפרחים (פרטים באינסטגרם של מיכל וינטראוב)
/// אמנות ישראלית (קניתי לעצמי הדפס של ״רוקדות בשבועות״ של רעות דפנא אחרי ביקור בצבע טרי)
/// מגן דויד מינימליסטי. אגב: עד ה-12/7 אפשר לפגוש גם את התכשיטים של they dream וגם את קולקציית הקיץ של צוקר בפופ אפ בגן העיר (הפריטים של צוקר יהיו ב-15% הנחה בזמן הזה, כולל הקולקציה המשותפת שלנו, לא כולל ג׳ינסים ואקססוריז)
/// natural talent
/// ג׳ינס מרווח עם השם הנאה worker denim (משיתוף הפעולה של under the rock ואוננוקו. הם בהנחה, ועל ההנחה הזו אפשר להוסיף עוד 15% הנחה עם הקוד shelly15 עד שבת בחצות)
/// וייב ארוחת בוקר בטיפאני
>>>
In the world according to Garp, we are all terminal cases
המשפט האחרון בספר ״העולם על פי גארפ״ של ג׳ון אירווינג. האגדה מספרת שאירווינג תמיד מתחיל לכתוב מהסוף (הוא לא רק מתחיל לכתוב מהסוף, הוא מתחיל רק אחרי שהוא מחליט על המשפט האחרון בספר).
אירווינג נמצא בארץ עכשיו, וביום רביעי התארח לערב במשכנות שאננים בירושלים. ככה למדתי שבין כל הקעקועים שלו יש שניים שהם משפטים אחרונים מספרים: המשפט האחרון מהספר מובי דיק (only found another orphan) ו- Princes of Maine, Kings of New England, המשפט האחרון מ״תקנות בית השיכר״, ספר שכתב בעצמו. הוא סיפר שבמשך שנים הוא תכנן לקעקע משפט סיום מאחד הספרים שלו, אבל בשום שלב הוא לא היה יכול להתחייב שזה יהיה המשפט הסיום הכי טוב שהוא יכתוב. בסוף המקעקע שלו החליט בשבילו: הוא אמר לו אם הוא ימשיך להתעכב העור שלו פשוט לא יצליח להחזיק את הדיו.
בהקשר הזה, גם זה ציטוט מהספר:
No matter what my fucking last words were, please say they were these: 'I have always known that the pursuit of excellence is a lethal habit
>>>
שיר שמוקדש ליליד יולי 1969:
