לא במשחק

HOKO | חורף 2014-2015 | צילום: רוני כנעני

>>>
אדם עובר בהווה בעיניים מכוסות. ניתן לו רק לחוש ולנחש מה הוא בעצם חווה. רק מאוחר יותר מסירים את המטפחת מעיניו והוא, במבט לאחור, קובע את מהות הרגע ואת משמעותו.
("איש לא יצחק", מתוך "אהבות מגוחכות" של מילן קונדרה)

>>>
סיפור אישי עם יותר מדי מידע, שהופיע כחלק מהטור 'וידויים מתא המדידה' בזמנים מודרניים. טור שהתייחס, בצורה מסוימת, לנושא המידות שאנחנו לובשות והגדלים שאנחנו מסתובבות איתם בעולם:

בסיוע ערוץ הבינג' החדש של יס (בינג', אם טרם נחשפתם למושג, מתאר צפיה מרתונית בסדרות) ראיתי סוף סוף את העונה הראשונה של הסדרה המופתית "הסמויה". הסדרה מגוללת את סיפורם של שוטרים ופושעים בבולטימור של תחילת המילניום השלישי. סמים עוברים שם מיד ליד, גופות מרפדות את המדרכות של שכונת הבלוקים, אבל לפושעים יש קוד, והוא ברור מאד: אף אחד לא מתעסק עם מי שלא במשחק.
תזכרי את זה בפעם הבאה שאת מסתכלת בראי ומחשבות מלאות ביקורת עצמית בחסות שטיפת המוח של מודל היופי של העולם המערבי פולשות לך לראש: אף אחד לא מתעסק עם מי שלא במשחק.

>>>
ככל שחלפו השנים הבנתי שבספו של דבר, מה שאני באמת רוצה זה להיות אנושית. פשוט אדם פרודוקטיבי, הגון, שנוהגים בו בנימוס. אחת מהחבר'ה, אבל עם שיער ממש מדהים.
(איך להיות אשה, קטלין מוראן)

>>>
כן, היא כפתה על עצמה יופי כפי שאחרים כופים על עצמם צווים מוסריים; אילו היתה מבחינה בכיעור בחייה, היתה, כנראה, שוקעת בייאוש.
("על המתים הזקנים לפנות מקום למתים הצעירים", מתוך "אהבות מגוחכות" של מילן קונדרה)

>>>
I do admit to myself
That if I hurt someone else
Then we'd never see just what we're meant to be