2

4

1

3

>>> מי אני: חלי גולדנברג. אשה, אמא, שחקנית, מצלמת, כותבת, מתחזקת בלוג וחיים ומנסה להבין, עדיין.

>>> מי החולצה: אני יכולה כמובן להמציא סיפור ושם, אבל האמת היא שאני לא זוכרת. לא של איזה מעצב או חברה היא, ולא איפה או מתי נפגשנו והתחברנו. מה שכן, גם אם לא הייתי גוזרת את מפתח צווארה לפני כמה שנים תווית השם לא הייתה שם מפאת רגישות וסף עצבים גבוה לתוויות מציקות בעורף (!). אבל היא אצלי שנים רבות באמת, הרבה מעבר לעשר, והיא כבר רכה ובלויה ונוחה ומרגיעה כמעט כמו המיתולוגית, מאה אחוז כותנה ומאה אחוז נוחות.

>>> מה אנחנו אוהבות לעשות ביחד: היא חולצת בית. אחת מרבות, אבל בטופ פייב. שינה, הקפצה לבית ספר, בישולים, קפיצה למכולת (לא לסופר, לסופר לובשים משהו שאפשר להגיד שלום לאנשים שפוגשים בלי לחשוב אופס-מה-הם-חושבים-על-איך-אני-נראית), לטיולים עם הבלונדית הזקנה, זו שאני מתגעגעת אליה כל כך. מול המחשב, שיטוטי שכונה עם ובלי מצלמה (אין בלי, זה סתם לצורך המשפט), רביצה, בהיה, קריאה, כתיבה, עבודות עם צילומים, שינון טקסטים, הכנה להרצאות, מיון בגדים, ריקודים כשספרינגסטין שר כמו שרק הוא יודע, תליה, קיפול, סידור, קפה, מרק, לצאת לשביל להכניס את העיתון, לקטוף לימונית לתה, ללטף חתולה זקנה, את הילדה שלי. או פשוט להיות בבית, אני, היא וכל השאר.

>>> הבחירות של חלי

chelli stuff2

01 אוסף. כל אחד צריך לאסוף משהו, לא משנה אם ההתחלה הייתה שכלתנית (אני רוצה אוסף) או מקרית (ראינו שיש לי כבר שמונה קופסאות גפרורים שונות אז החלטנו להמשיך). זו גם מתנה מקסימה לתת לילדים שלכם לתמיד, ללמד אותם לאסוף. וזה יכול להיות הכל, מאבנים שחורות (כמו דיאן קיטון בסרט ההוא עם ג'ק ניקולסון) שאין כמעט בישראל, וכן אני יודעת שמחלקת הארט פיזרה אותן על החוף עבור קיטון, אבל בכל זאת רציתי אוסף כזה. ושברי זכוכיות ירוקות חלקות מחודשי התחככות במים ורוח שאני מוצאת על שפת הים, ופיות או פילים, או סידרת ספרים ישנים במלואה, נניח סידרת "מרגנית", וכל מה שקשור לנסיך הקטן (נניח) ואבנים בצורת לב (שאני מוצאת על אותו חוף ים בדיוק) וכבר ספרתי עשרים וארבע היום. מה שתחליטו.

02 מוצרים, קרמים, סבונים ומה לא של דוקטור האושקה. טבעי, יקר במידה ובעיקר אפקטיבי ונעים, או בעצם נעים ואפקטיבי.

03 שיטת האחד האחר לבגדים, ובכלל: הכל חדש ואחד וינטאג', שמלת משי ונעלי צנחנים, הכל כהה וגרביים מפוספסות, הכל מסודר והשער קצת מוזר, הכל בהיר ואוורירי והשפתון אדום, הכל רוקאנרול והעגילים פנינה. הרמוניה וטוויסט (קטנטן), הכי מעניין, ומשעשע (את עצמך. הכי חשוב).

04 סיפורים קצרים. מאליס מילר עד אתגר קרת, מקארבר וג'ון צ'יבר עד נורית זרחי האחרון וסטפן צוויג, שלא נזכיר את "סוגרים את הים" של יהודית קציר שהוא ספר החניכה האישי שלי. לקרוא סיפורים קצרים זה עונג שאני לא רק ממליצה, אפילו דוחקת, במי שלא מכיר, לנסות.

05 תמונות. פעם ב אני מעלה את מיטב צילומי החיים שנאגרים בלי סוף במצלמות, בטלפונים ובשאר כל מה שמתעד אותנו בלי סוף, מתאמצת וניגשת לחנות צילום ומפתחת אותם למשהו ממשי. פעם מזמן מצאתי בחנות דברי אומנות שימושית תיבה ישנה ומאז אנחנו מניחות אותן בה (זו יכולה להיות כל דבר, גם קופסת איקאה כמובן). מונחת באיזו פינה ובתוכה בלי סדר ושיטה מונחות דוגמיות מתמונות חיינו. אלבומים הם באמת מציאות עתיקה, אבל לגשת לפעמים לתיבה כזאת, להושיט יד ולמצוא רגעי חיים בפורמט ממשי, אין דומה לזה.
נ.ב. ולא רק כי אם "האינטרנט יתקלקל" או המחשב, כמו שאמרה דודה שלי, מה יהיה על ה כ ל.

06 לנסות לתקן משהו בעולם, גדול, קטן, לא משנה ובלי קשר, להרשם לגרין פיס, אמנסטי, בצלם, לחתום על עצומות. למחזר.

>>>

Moon river wider than a mile |  I'm crossing you in style someday

את התמונה של חלי בצעירותה צילם אבא שלה