סאלי אולברייט (כשהארי פגש את סאלי של נורה אפרון) היא דוגמה ומופת לאדם שלקח את הספציפיות לקצה.

״החמרה בתחום הספציפיות״ היה שמו של טור שהתפרסם בלאשה ועלה לבלוג מתישהו ב-2021, אבל היה בין אלה שנעלמו במעבר לאתר החדש. הנה הוא מחדש:

מסימני הגיל: החמרה בתחום הספציפיות

לא מזמן נקלענו, בן זוגי ואני, לשיחה במהלכה הסברתי לו באריכות מה המיקום האידיאלי מבחינתי לשינה טובה במיטה הזוגית: אני צריכה שהגוף יהיה מונח במרחק המדויק שיאפשר לברך להגיע לקצה המיטה בשינה על הצד. מובן? מובן. הגיוני? מאד. תגובתו: את אדם מאד ספציפי. 
ובכן, נעים מאד, האם הכרנו? אני אדם מאד ספציפי מלידה. אפילו אמא שלי תגיד לכן ש״זאת נולדה ספציפית. רק פתחה את העיניים וכבר הייתה ספציפית.״ בכל תמונות הילדות שלי ברור שמדובר בילדה שיש סיפור ארוך ומפותל הקשור לגופיה שהיא לובשת ולנדנדה שהיא בחרה להתנדנד עליה. ספציפית. אבל כן, לאחרונה חלה החמרה בתחום הספציפיות. עניין של גיל כנראה: כמו ילדים שלא מסוגלים לגעת בחביתה אם היא נרטבה מהסלט, הפכתי להיות מהמבוגרים שלא מסוגלים לשתות את הקפה אם הוא לא מוגש בספל הנכון. רק שאצלי לא מדובר בקפה. את הקפה אני מוכנה לשתות בכל ספל. אני אפילו לא ספציפית לגבי סוג הקפה. או מזון באופן כללי. כל כך לא ספציפית בענייני מזון שאני האדם שאתם רוצים לשלוח למשימת אכילת דברים מגעילים בהישרדות. רק נפזר מעל מעט מלח אטלנטי (ספציפי מאד, זה כן) ואני יכולה לאכול הכל. אבל זה לא מעיד דבר לגבי רמת הגמישות המחשבתית שאני מסוגלת לגלות בשלל תחומים אחרים.

בדקי עד כמה חמור מצבך בתחום הספציפיות:

1. מלצרית: קפה?
את:
א. לא, תודה.
ב. הפוך, תודה.
ג. אספרסו כפול בכוס זכוכית עם חלב שיבולת שועל בצד. אם אין חלב שיבולת שועל אז חלב שקדים ואם אין חלב שקדים אז חלב סויה, אבל לא בצד.

2. הגעת לפילאטיס, ואת צריכה לבחור מיטה:
א. ״לבחור״. מה שפנוי, אני מרוצה.
ב. אני מעדיפה את המיטה שהכי רחוקה מהמזגן, אבל אסתדר.
ג. אם המיטה שמתחת למזגן לא פנויה אני חותכת.

3. קראת כבר 100 עמודים מהספר ועוד לא התחברת:
א. חחחחח. ספר.
ב. אתאמץ ואקרא עד הסוף כי הביקורות היללו.
ג. אם אני לא מתחברת עד עמוד 50 אני מפסיקה לקרוא.

4. סבון הידיים במטבח נגמר. השלב הבא יהיה:
א. בטח יש סבון ידיים במקלחת, אפשר לקחת משם.
ב. מכניסה לרשימת הקניות ומישהו כבר יקנה את הסבון הכי זול שיהיה בסופר.
ג. יש בארון מלאי עצום של סבון ידיים אמריקאי שאין בארץ שאני מזמינה מאייהרב.

5. יש כסף, זמן ואפשרות לטוס לחו״ל ללא בידוד. את:
א. רצה לארוז. בעצם, אפילו לא אורזת, נקנה שם מה שצריך.
ב. עושה ביטוח בריאות מקיף ורצה לארוז.
ג. פוצחת בתחקיר: לאן? לא, כי לא כל מדינה מעניינת אותי. ואיפה נישן? מלון? זה מלון בוטיק? כי מלון מעל 50 חדרים אני לא אוהבת, אבל גם צימרים לא. דירה? זו אופציה, היא מנוהלת על ידי סופר הוסט? תראו לי תמונות ונתקדם משם.

6. את קוראת בעיתון סיפורים על דרישותיה של אשת פוליטיקאי כלשהו מהעובדים תחתיה. את:
א. לא מאמינה לאף מילה.
ב. סבורה שמדובר בהגזמה פראית.
ג. מבינה את ההיגיון ותוהה אם מעמדך אי פעם יאפשר לך להציג דרישות דומות.

7. הגעת לדירת איירבינבי באמצע הלילה והמצעים בגוון חום עם הדפס פרחוני. את:
א. הולכת לישון.
ב. מתבאסת שבתמונות באפליקציה המצעים היו לבנים והולכת לישון.
ג. פורצת בבכי ומבררת אם יש בסביבה חנות פתוחה בה תוכלי לקנות מצעים לבנים כדי שתוכלי להירדם.

8. יום הולדתך מתקרב. החברות שלך רוצות לקנות לך מתנה. הן:
א. קונות לך מתנה חמודה.
ב. קונות לך מתנה חמודה עם פתק החלפה.
ג. נכנסות להתקף חרדה ושואלות אותך בזהירות אם יש דבר שעשוי לשמח אותך. את שולחת לינק שהוכן מראש והן מגלגלות עיניים אבל קונות לך מתנה חמודה.

תוצאות:
ענית בעיקר א׳: מצד אחד, את לא מאד ספציפית. מצד שני, יכול להיות שאת פשוט מאד צעירה וזה יעבור מעצמו.
ענית בעיקר ב׳: יש לך העדפות, אבל את מסוגלת להתגמש כשאת פוגשת את המציאות. כל הכבוד.
ענית בעיקר ג׳: זרים עלולים לגלגל עיניים ולחשוב שאת אדם לא זורם ואף בעייתי ולא נוח לבריות, אבל מה זו אשמתך שיש לך סטנדרטים ואת יודעת מה את רוצה.

>>>
עריכת-וייב-2024:
ספציפיות/סטנדרטים שקשה לזוז מהם = יש לך הפרעת חרדה (או תסמונת הבת הבכורה, או שתיהן) וזו הדרך שלך להשיג קצת שליטה בעולם. את בתהליך ריפוי, כל הכבוד אחות.

>>>
סאלי מזמינה סלט וקינוח: