בסטודיו של יניב אדרי

לפני פחות משנה "החיים ומה שלבשתי" יצא לאור.
להצליח לפרסם ספר זה מסוג הדברים שאת עושה ואחר כך יכולה להזכיר אותם לעצמך כל יום לטובת שיפור מיידי של מצב הרוח. כמו לעבור טסט ראשון (עדיין עובד אצלי).
בכל מקרה, רגע השיא של השנה החולפת היה כשיניב אדרי צילם אותי לכתבה בגלריה.
תנו לי להגיד את זה רק עוד פעם אחת, וזהו, נשבעת:
יניב אדרי צילם אותי.

התמונה העליונה הופיעה בראיון בגלריה שישי | צילום: יניב אדרי | איפור: שירלי ויינר | שיער: יניב זאדה

>>>
ככה נראה, בערך, לוח ההשראה איתו הגעתי לסטודיו (ובעקבותיו הוחלט לא לצלם בסטודיו, אלא בדירה שצמודה אליו):

וככה זה נראה מאחורי הקלעים:

כן, גם יניב אדרי שייך לשבט חולצות הפסים.

>>>
כל ההתעסקות הזו בעצמי הזכירה לי משהו:
פראן ליבוביץ' (האשה שהביאה לנו את: בחיים האמיתיים, אני מבטיחה לכם, אין כזה דבר 'אלגברה') אמרה פעם שהתהילה הכי שווה היא זו של הכותבים, כי היא מספיקה כדי להשיג לכם שולחן במסעדה, אבל לא מצדיקה הפרעות בזמן שאתם אוכלים.

>>>
אגב הפרעות בזמן שאתם אוכלים:

I'm lost in a crowd
And I'm hungry like the wolf

(או כמו שאני קוראת לזה: עוד יום בקניון) 

https://www.youtube.com/watch?v=IxW0n5Fe5CY