בלגן סופיה קופולה

when a girl’s room is messy, it’s Sofia Coppola

01 המשרד של סופיה קופולה בביתה בהוליווד, 2000. צילום: ברוס וובר ל׳ווג׳
02 חדר של בת, אבטיפוס. מהסרט The Virgin Suicides
03 בלגן בוגר יותר. חדר העבודה של סופיה קופולה, 2023, מהראיון לפייננשל טיימס
04 פרט בחדר העבודה של קופולה, מהספר sofia coppola archive שיצא בספטמבר (ומככב בראש רשימת מה שאני רוצה ליום ההולדת)
05 בחדר העבודה שלה (לפני כעשר שנים). על המדף מאחור: העבודה Cold Beer Beautiful Girls של אד רושה

>>>
בלגן סופיה קופולה

עם השקת הספר החדש, הסרט ׳פריסיליה׳ וחגיגות העשרים ל-lost in translation, כולם מגלים מחדש את האסתטיקה של יקירת הבלוג סופיה קופולה, וב״כולם״ אני מתכוונת לטיקטוק. במה שנחשב לשיאו של הארוע הויראלי שיתפה היוזרית @latenightwar תמונות של חדרה המבולגן וציינה:

Here’s the thing, when a boy’s room is messy, it’s like, ‘Oh my god, he’s filthy. It’s fetid. It’s disgusting. It reeks. You’re lazy, you’re letting yourself go.’ But when my room is messy, when a girl’s room is messy, it’s Sofia coppola

ובתרגום חופשי: כשחדר של בנים לא מסודר, זה גועל נפש. כשחדר של בנות לא מסודר, זה סופיה קופולה.

לא יכולתי שלא לתהות: עד איזה גיל את יכולה לקרוא לחדר העבודה שלך ״חדר של בנות״ על מנת להצדיק את הבלגן?
מסקנת ביניים: זה לא עניין של גיל, זה עניין של תשומת לב. אם כל פרט נבחר בתשומת לב, אם לכל פרט יש סיפור – זה לא משנה אם המתבונן מהצד סבור שהוא לא ״במקום״ – זה לא בלגן של הזנחה, זה בלגן סופיה קופולה.

בלגן סופיה קופולה הוא בלגן רומנטי. הוא בלגן תקשורתי. למעשה, זה לא בלגן, זו צורת תקשורת, דרך לספר לעולם מי את.
כשיש לך בחדר בלגן סופיה קופולה, אף אחד לא צריך לחטט לך במגירות כדי להבין מי את

>>>
בלגן סופיה קופולה, גרסת גיל חמישים:

לפזר בתשומת לב ורגישות בחדר העבודה הביתי:
ספרים בכריכה רכה, מקומטים מרוב שימוש /// בושם שנראה וינטג׳ /// מובייל פריחת הדובדבן /// אגרטל עם אדמוניות (הפרח האהוב על סופיה קופולה. זה גם הפרח האהוב עלי אבל אני כבר לא יודעת אם הוא באמת הפרח האהוב עלי או שהוסללתי לאהוב אותו באמצעות שנים של קריאה על אהבותיה והעדפותיה של ס״ק. מצד שני, איך אפשר לא לאהוב אדמוניות?) /// צילומים משפחתיים בשחור לבן /// עבודות אמנות אמיתיות מונחות בנונשלנט כאילו אמנות היא חלק בלתי נפרד מחייך (את העבודה הזו קופולה לקחה בהשאלה כדי להניח בחדרו של הגיבור בסרט somewhere ובסוף קנתה אותה לעצמה)

>>>
חפצים עם סיפור
אני זוכרת שקופולה תיארה באיזה ראיון את החפצים שנמצאים בחדר העבודה שלה וכרגיל, היו שם אדמוניות, ניצבות בתוך אגרטל פשוט למראה. מכיון שמדובר ביקום קופולאי שבו שום דבר לא מתקיים סתם מתברר שקופולה קיבלה את האגרטל ביום הולדתה הארבעים מאמא שלה שבעצמה קיבלה אותו ליום הולדתה הארבעים ממישהו מההפקה של אפוקליפסה עכשיו.
וזו, חברות, רמת הסיפורים שמצופה מאיתנו להנפיק כהסבר לכל חפץ שמונח לנו על השולחן.

>>>
(ברור שלא יכולתי לפספס את ההזדמנות לשים פה שוב את more than this. שיר שכיכב ביותר מסרט אחד של קופולה)

As free as the wind
Hopefully learning
Why the sea on the tide
Has no way of turning

כן, לבלוג/אתר יש עיצוב חדש. אני מקווה שכולנו נתרגל אליו במהירות. עוד אין פה את כל מה שאני רוצה שיהיה פה, אבל כבר אפשר להגיב.