בתפקיד הבגדים: קולקציית הסתיו של הדס קולודני שנקראת Softness וצולמה בפארמה קולטורה. צילום: אלה סברדלוב קרן. הדוגמניות הן תמר סון והגר שחל. את שתיהן הדס מצאה כשהן נכנסו לחנות כלקוחות.

בתפקיד המילים: ציטוטים (שהוצאו מהקשרם) תואמי מצב מהספר ״רעידת זמן״ של קורט וונגוט (תרגום: אלי שרייבר). כשחושבים על זה, הספר הזה תמיד תואם מצב.

״בנאומי אני נוהג לומר, שמשימתם הסבירה של אמנים היא לגרום לכך שאנשים יעריכו – ולו במעט – את העובדה שהינם בחיים. כשאני נשאל אם מוכרים לי אמנים שהצליחו בכך, אני משיב: ״החיפושיות״.

״אמי היתה מכורה לעושר, למשרתים, לאשראי בלתי מוגבל, לסעודות פאר שערכה, לנסיעות תכופות לאירופה במחלקה ראשונה, כך שבהחלט ניתן לומר שלאורך כל תקופת השפל הכלכלי הגדול היא התייסרה בתסמונת גמילה.״

״בהרצאות שאני נותן ב-1996 אני אומר, שחמישים אחוז או יותר מהנישואים באמריקה נכשלים, בגלל שלרובנו כבר אין משפחות מורחבות. היום, כשנישאים למישהו, כל מה שמקבלים זה אדם אחד. אני אומר שמריבות של בני-זוג אינן על כסף, מין, או שליטה. מה שהם באמת אומרים הוא: ״את/אתה לא מספיק אנשים!״

״זיגמונד פרויד אמר, שהוא לא יודע מה נשים רוצות. אני יודע מה נשים רוצות, הן רוצות המון אנשים לדבר אליהם.״

״התזמורת ניגנה קטע מוסיקלי שהלך והתגבר והתעצם והחריש אוזניים ואמור היה להיפסק בבת אחת. היתה אישה בשורה שלי, במרחק של אולי עשרה מושבים ממני, שבמהלך כל הקרשצ׳נדו דיברה ודיברה אל מישהי, וכדי שתצליח להישמע, הרימה קולה עוד ועוד. המוסיקה נפסקה בבת אחת והיא נשמעה צווחת: ״את שלי אני מטגנת בחמאה!״

>>>
הציטוט האחרון הוא כמובן טיפ לחיים, כזה שנכון תמיד: את שלי אני מטגנת בחמאה.

>>>
שיר של אלה שעדיין מצליחים לגרום לנו להעריך את עובדת היותנו בחיים.