>>>
איפה הייתי ומה עשיתי?
הייתי: בפריז, ברכבות ובמפעל של רפטו בסורג'.
עשיתי: הסתובבתי, צילמתי וקניתי מטריה.

>>>
1

3

4

7

6

8

9

11

9d541160d88511e2829822000a9f1487_7

12

13

14

15

17

18

2

19

20

24

25

26

21

22

23

>>>
תקציר ותובנות:
1. לא מספיק לעצור ולהריח את הפרחים. צריך גם לעצור ולגדל אותם.
2. אם יוצא לכן ליפול על פריז בגשם, גלרי לאפייט היא לא המקום הנכון לקנות בו מטריה.
3. עצת אריזה חינם: קחי איתך ז'קט ג'ינס או ז'קט צבאי.
4. דיבוב צרפתי יוסיף נופך כמעט אינטלקטואלי גם לדבילי שבסרטים האמריקאים.
5. מוסיקה ונוף חולף במהירות הם שילוב מרדים במיוחד (רעיון לסטארט אפ: מטוסים שבהם מקרינים על החלון נוף חולף במהירות).
6. הספר "חמישים גוונים של אפור" מבוסס על השיר ווטרלו של אבבא:
My my
I tried to hold you back, but you were stronger
Oh yeah
And now it seems my only chance is giving up the fight
And how could I ever refuse
I feel like I win when I lose
מ.ש.ל
7. בנסיעות עבודה אמצי את האתיקה של הנוסעים בזמן (אל תגעי בשום דבר, אל תתערבי לאף אחד בחיים).
8. בבואך לבקר במפעל של רפטו כדאי שתצטיידי מראש בנעליים של רפטו (כל המשלחת: אני, הדוברות הפריזאיות, הספקיות מאסיה, אוסטרליה וברזיל ומנהל האופרציה כולה – מר ז'יל – נעלנו כולנו רפטו מסוגים שונים).
כמו כן, בבואך לבקר במפעל של רפטו הצטיידי מראש בכסף מזומן (סיפורו של שברון לב: בדרך למפעל התברר שחנות האאוטלט הפתוחה רק כמה חודשים בשנה, אכן פתוחה. לא הספקנו לשמוח וכבר התברר שמקבלים שם רק מזומן. לא הספקנו לאסוף את השברים, וכבר הסתבר שלאחרונה התקדמו בחנות וכעת ניתן לקנות בה גם בכרטיס אשראי. לא אכביר במילים: מצאתי שם מגפונים מושלמים. הגעתי לקופה. הכרטיס שלי לא עבר. הסתפקתי בתיק בד גדול).
9. לעולם אל תמעיטי בערכו של תיק בד גדול. בתמונות הכמעט אחרונות תוכלו להתרשם מפלוריה, אחת הדוברות של החברה, שעלתה לרכבת עם תיק בלט של רפטו שאני לא מתכוונת לישון בשקט עד שאשים עליו יד.
10. פלוריה היא מהבחורות הפריזאיות שאני משוכנעת שהממשלה הצרפתית מפזרת באופן מכוון ברחבי פריז. לא תהיתן איך זה שבכל ביקור שלכן שם אתן נתקלות בבחורות היפות האלה שמדוושות על אופניים עם נעלי בלרינה ובגט? בנשים המבוגרות והאלגנטיות שמתהלכות עם זרי פרחים וצעיף? אני בטוחה שיש במאי שאחראי לכל הטוב הזה.

>>>
הפלייליסט שאיתו נסעתי כלל 177 שירים (שאין לי מושג מה הם, כי תמיד נרדמתי אחרי העשירי).
זה השיר שפתח אותו:

http://www.youtube.com/watch?v=n4pWcVPUybE