איפה הייתי ומה עשיתי, או: סיכום 2018
תקציר השנה שלי בשתיים עשרה תמונות, אחת מכל חודש בשנה החולפת, כדי להזכיר לעצמי ש:
ינואר > תרגמתי ספר. ולא סתם ספר – שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק.
פברואר > חזרנו הביתה אחרי השיפוץ, עכשיו באמת הכי טוב בבית.
מרץ > לא משנה מה, ככה ייראו העצים ליד הבית שלי כשחודש מרץ יגיע.
אפריל > שמיים ורודים מחלון המטבח.
מאי > אם זה לא יפה אז מה כן (צולם בארוחת צהריים לחברות אצל עירית בירן).
יוני > עם כל הכבוד למינימליזם, את (כלומר אני) צריכה יותר מאגרטל אחד.
יולי > החודש בו התאהבתי בנעליים.
אוגוסט > זה לא היה קל, אבל הצלחתי לחבב את הקיץ (באמצעות הליכות בים).
ספטמבר > אם זה לא יפה אז מה כן, חלק ב' (צולם במסיבת עיתונאים של פקטורי 54).
אוקטובר > לשים לב גם לדברים הרגילים (למשל: מזרקה ברוטשילד בשלכת).
נובמבר > הים במרחק עשר דקות מפה.
דצמבר > כשיש ספק, שתי תה.
>>>
?Miles Morales: How will I know I'm ready
Peter B. Parker: You won't. It's a leap of faith
(מתוך spider-man: into the spider-verse, שהוא סרט מומלץ מאד)
>>>
אחרי הזנחה של כמה שנים מאז הפלייליסט האחרון, הנה (כמעט) כל השירים שהיו בבלוג ב-2018.
והנה אחד שבמפתיע דווקא לא היה השנה (במפתיע, כי בחיים שמחץ לבלוג שמעתי אותו כל הזמן).
Every song that I've ever heard
Is playing at the same time, it's absurd
And it reminds me, we've got
everything now