למעלה: השקיעה הנורמלית האחרונה, ב-06/10. למטה: השקיעה ב-17/10 בדרך למשמרת התנדבות

ב-2014 כתבתי לידיעות אחרונות את הטור ״רואים שאת ישראלית״:
״עובדה ידועה היא שסטרס משפיע ישירות על הבריאות, על מראה העור ועל הברק בשיער, אבל עתה ברור לי יותר מתמיד ש-42 שנות מתח הן משהו שמשפיע גם על המלתחה שלך״, זה מה שכתבתי שם.
״כל אחת מאיתנו מאמצת לעצמה עם השנים אג'נדת התלבשות: יש מי שמחפשת את הבגדים שידגישו או יטשטשו, יש מי שאופנה בשבילה היא משחק ויש מי שכמוני, מתאימה את הבגדים לחרדות שלה. המתבונן מהצד עלול לסבור בטעות שאני אוהבת בגדים נוחים כי יש לי בעיית ויסות חושי או סתם כי אני מהבחורות הרוחניות האלה שאוהבות שנוח להן. זו טעות סבירה, את לא יכולה באמת לצפות מאנשים שיבינו שאת לובשת בגדים נוחים כי יש לך טראומות של דור שלישי. כמו הקשישות הפולניות שמקפידות על תחתונים תואמי חזייה למקרה שייקלעו בטעות לתאונת דרכים וייאלצו לחשוף את בגדיהן התחתונים בפני צוות האמבולנס, כך אני בוחרת מדי בוקר נעליים שיתאימו לצעידה ארוכה למקרה שאקלע לאפוקליפסה עוד לפני ארוחת הצהריים.״ (זה מהטור להתלבש לפי החרדות שלך).

מה שלא כתבתי שם זה שמעבר לליקוט מלתחה שמורכבת מבגדים שיתאימו גם לפגישה בבית קפה וגם לצעדת המוות, אנחנו – וכשאני אומרת ״אנחנו״ אני מתכוונת ״אני״ – אוספות גם הרגלים (אפשר לקרוא לזה Israeli Math):

01 נכנסת לחדר, כל חדר? אף אחד לא רואה עלייך, אבל יש לך תכנית יציאה.
02 בבית קפה את מעדיפה לשבת מול הכניסה.
03 המיטה שלך ממוקמת מול הדלת (את אומרת שזה משיקולי פנג שווי).
04 בכל דירה או בית שגרת בהם ידעת בדיוק איפה אפשר להתחבא כש*הם* יבואו (*הם* – משתנים לפי השנה).
05 כשהמשפחה בוחרת חדרים בבית חדש, את משתדלת שהחדרים של הילדים יהיו רחוקים מהכניסה.
06 לפני כל חופשה משפחתית את תוהה לרגע אם עדיף לטוס בטיסות נפרדות (ואז מחליטה לטוס ביחד, כי האופציה השניה גרועה יותר).
07 בזמנים מתוחים את נוהגת בחלונות פתוחים וכשאת הולכת ברחוב את משתמשת רק באוזניה אחת.
08 לכל הנשים בעולם יש אוסף של תחתוני מחזור, לך יש גם אוסף של חזיות-שינה לתקופת אזעקות.
09 את משוכנעת שהמטוס ממריא ונוחת בשלום רק בזכות העובדה שאמרת בלב שמע ישראל.
10 את לא פותחת את הדלת.
11 את יודעת איזו תמונה את רוצה שתופיע בעיתונים למקרה ש.
12 כשאת רואה ילדים בלונדינים עם אף קטן את חושבת ״הם היו ניצלים״.
13 כשהילדים שלך לא מוכנים לאכול את השניצל כי הוא נגע בסלט את מוטרדת לגבי סיכויי ההישרדות שלהם בגטו.
14 ילדת רק שני ילדים (אחד לכל יד).
15 ילדת ארבעה ילדים, כי ראינו מה קרה למשפחות קטנות.

>>>
 ״יש רוחות רעות על פני הים, ובהרים
עוד רבה הדרך, והאנשים
הו, קשים.
בוא ונעבור על השנים
בוא ונדלג על הימים
בוא ונכנס למערות קרות
שלא לראות.״

מזכירה שיש מקום אליו גם לא הולכים לבד.