שיער בצבע כסף

PIA GRONNING for ZENGGI

>>>
את השהות בקליפורניה, הרחק מכל מי שמכיר אותי ובסביבה תומכת שיער לבן (כן! נשים מרשימות בשיער אפור נמצאות פה בכל מקום), אני מנסה לנצל לגמילה מצביעת שיער.
זה מה שכתבתי על זה בזמנים מודרניים בטור וידויים מתא המדידה:

סביר להניח שבפעם הבאה שניפגש, תחשבו שאני בת חמישים. או שמונים. אני מנסה להיגמל מההרגל לצבוע את השיער. נורה אפרון כתבה באחד הספרים שלה שבחלקים מסויימים של ניו יורק ולוס אנג'לס אי אפשר למצוא אף אשה עם שיער לבן. ובכן, בחלקים מסוימים של צפון קליפורניה, עושה רושם, שיער לבן הוא סמל סטטוס. אבל ההחלטה להיגמל לא התקבלה בקליפורניה. היא התקבלה באחת הסמטאות של מתחם נגה ביפו. כבר כמה חודשים קודם הפסקתי לצבוע. זה לא שממש הפסקתי כמו שלא הצלחתי להגיע למספרה. לא הסתייע. היו לי דברים חשובים יותר לעשות. לקרוא את מפוצלים, למשל (מדע בדיוני לנוער. שום קשר לקצוות מפוצלים). או לראות את כל העונה של סיליקון וואלי. בכל אופן, מפה לשם, התחילו לגשת אלי נשים ברחוב ולהחמיא לי על החלטתי האמיצה. הברכות תפסו אותי מופתעת שכן לא ידעתי שאני עושה החלטה אמיצה. יותר מזה: לא הייתי משוכנעת שיש לי שיער לבן. אני יודעת שיש לי פה ושם שערות לבנות מגיל 15 (מה שעל פי האמונה העממית אומר שאהיה עשירה בגיל צעיר), אבל לא משהו שאנשים אמורים לשים אליו לב. ובכן, הם שמים לב. הם שמים לב בצדק, שכן עושה רושם שיש לי ממש שיער לבן. כיון שיש לי נטיה להחליט החלטות מתוך עצלנות ואז לבנות סביבן אידיאולוגיה, מיד מצאתי לי את זו: הטבע לא התכוון להעניש אותנו באובדן של פיגמנט צבע בשיער. הוא התכוון לתת לנו את מתנת הגיוון. שלא נשתעמם.
בביקורי הבא במספרה המליצה לי רוני, הספרית (שבמקור היא בכלל אמנית) להמשיך ככה: "כל מה שאת לא אוהבת בשיער שלך", היא אמרה: "זה את התופעות שהצבע לשיער כופה עליו. השיער האמיתי שלך יהיה משהו שמאד תאהבי". עם הבטחה כזו יצאתי לדרך להכרת השיער האמיתי שלי. אעדכן.

>>>
"מדי פעם אני חושבת, אולי כדאי שאצבע את השיער? אבל אז אני אומרת לעצמי, נו באמת, איזבל, אלה החיים".
(ציטוט על פי הזכרון מתוך ראיון עם איזבל מארנט. אחת שלא צובעת).

>>>
חיים עם שיער מאפיר, מסקנת ביניים:
זה לא כל כך עובד עם שיער מתולתל או גלי. כשהשערות הלבנות (אני קוראת להן כסופות) מתחילות לקפץ, זה נראה יותר כמו הזנחה מאשר כמו החלטה אמיצה או התבגרות בחן. כך אני מוצאת את עצמי מדי בוקר מייבשת בפן לפחות את השיער שנשאר פזור כשאני אוספת. זה קל מאד במזג האוויר של צפון קליפורניה, בארץ זה בטח יגרום לי לרוץ לסופר פארם ולקנות צבע לשיער.

>>>
בסופו של דבר, מי שבאמת אוהב אותי, לא באמת רואה אותי, יש לו תמונה שלא קשורה לכלום וצרובה לו בזיכרון (אני דומה בה לרובין רייט)