שבט המארחות או שבט המתארחות?

שבט המארחות או המתארחות?

בתור מי שמתקשה לחיות עם אי הוודאות הכרוך בחניה בחניון עם מחסום, אפשר לנחש שאני משבט המתארחות. אני מאלה שזקוקות לנתיב מילוט – וכשכולם נמצאים אצלך בבית אין לך נתיב מילוט. לכן רק הגיוני שאהיה קהל היעד של כתבות מסוג how to get your guests to leave.
כקהל היעד של הכתבות האלה – שצצות כידיעות על סיילים חורפיים מדי עונת חגים – אני יכולה לסכם לכן מראש שהסיבה שהאינטרנט מוצף בעצות מעודנות, היא שאין דרך מנומסת ומעודנת להגיד מיציתי.

טיפים מעודנים שנתקלתי בהם:
תתחילו לארגן את הזבל ותורידו את הפח.
תחליפו בגדים לפיג׳מה.
ציינו כבר בהזמנה את שעת סיום האירוח (הזמנה!)
תציעו לעשות ״סלפי לסיום הערב״.
תגידו: ״תרצו שאארוז לכם משהו לדרך?״
תגישו קפה ״שלא תירדמו על הכביש״.
אמצו את שיטת מרתה סטיוארט שפשוט מצהירה שהיא הולכת לישון.

ואלה טיפים שגיליתי שבאמת עובדים (באופן מפתיע הם מתאימים גם למארחות חרדתיות וגם לאימהות חרדתיות):
01 השלימי עם המצב. את לא יודעת מתי האורחים ילכו. יכול להיות שהם עברו לפה. אלה החיים שלך עכשיו.
02 תעקפי מימין. כשאחד מהם מנסה למצוא את המעיל שלו, תכריזי ״שלא תחשבו אפילו ללכת!״, תפתחי עוד בקבוק יין. תציעי עוד עוגה. תפתחי את הספה בסלון. תביאי מצעים לאורחים. צפי בהם נמלטים.
03 זיכרי: סיום הערב הוא לא רק אינטרס שלך. כולם רוצים ללכת הביתה, גם האורחים שלך.

>>>
איך עצה מספר 03 קשורה להורות? כשהילדים שלי היו תינוקות והיה לוקח שעות להרדים אותם, הייתי אומרת להם: אבל זה אינטרס שלך לישון!

>>>
כאורחת, אני מקווה שאני יודעת לעזוב בזמן, אבל גם זו מיומנות שיש סיכוי שתאבד לי ככל שאני מתבגרת. מסתמנת מגמה לפיה אני מתחילה להיות מרוכזת יותר בשאלה אם כיף לי מאשר ברצון לקרוא את החדר ולהבין אם נמאסתי על מארחיי.

>>>
כתבת how to get your geusts to leave האחרונה שפיתתה אותי (והביאה לכתיבת הפוסט הזה) התפרסמה במגזין town and country. שם הטיפ המרכזי הוא לשלוט בפלייליסט (הגיוני, כשאת הכתבה כתב הפסנתרן Peter Duchin. אתן מבינות למה אני מתכוונת כשאני אומרת שהכתבות האלה לא מועילות?)

>>>
ואם הגענו עד לפה (היה נעים. קפה, מישהי? סלפי לסיום הערב?), קבלו המלצה לסרט קריסמס: the family stone
בעברית: עד שהמשפחה תפריד בינינו.
איפה רואות: אני מצאתי אותו בדיסני.

זה סרט מ-2005 שמתרחש בקונטיקט בבית משפחת סטון במהלך חופשת חג המולד. יש שם הרבה בני משפחה והרבה קווי עלילה אמינים יותר ופחות, אבל אחד מקווי העלילה הבולטים: מפגש בין מארחים שלא מעוניינים לארח לאורחת שלא יודעת להתארח.
הקאסט פלאי ממש וכולל את דיאן קיטון, רייצ׳ל מקאדמס, קלייר דיינס, שרה ג׳סיקה פרקר, דרמוט מלרוני, לוק וילסון וקרייג טי נלסון, שהוא גם הסבא ב-parenthood.
עוד משהו: כשדיאן קיטון ראתה את עיצוב הפנים של הבית בסרט היא אמרה שהוא ״מגעיל ועמוס עם יותר מדי דברים בכל מקום״, אבל ש״הוא מתאים בדיוק למשפחה שבסרט״. אני מניחה שגם זו דרך מנומסת לרמוז משהו.