רואים שאת ישראלית
גוסטה, קיץ 2014 | gusta ss 2014
>>>
סיפרתי לכן בעבר לא פעם את הסיפור אותו אני מכנה ביני לבין עצמי "איך כמעט התחתנתי עם איטלקי", אבל אני בכל זאת חשה צורך לספר אותו שוב. תכילו.
הסיפור הזה הולך בערך כך:
במהלך השבועיים בהם אני ול' היינו בהנוי שבויאטנם וחיכינו לטיסה לבנקוק, פגשנו את לוקא, עורך דין פטפטן וחתיך מונציה. חודש אחר כך מצאתי את עצמי יושבת לידו על החוף בקופנגן.
בעוד חיינו המשותפים חולפים מול עיניי על רקע השקיעה (האם אצליח להשיג אשרת עבודה בונציה? מתי עורך דין איטלקי מגיע הביתה אחרי העבודה? איך דואגים שהילדים הקטנים לא ייפלו לתעלות?) אמר לי לוקא כשעיניו נוצצות:
"אתם הישראלים, כשפוגשים אתכם בבגד ים על החוף בבוקר, אפשר לחשוב שאתם איטלקים, אבל בערב, כשאתם יוצאים עם הסמרטוטים האלה, ברור לכולם שאיטלקים אתם לא".
>>>
רואים שאת ישראלית (התפרסם במקור בטור "וידויים מתא המדידה" בזמנים מודרניים):
הנה תגלית מהשבוע האחרון: עובדה ידועה היא שסטרס משפיע ישירות על הבריאות, על מראה העור ועל הברק בשיער, אבל עתה ברור לי יותר מתמיד (בבהירות שרק נוף לאוקיינוס ומרחק של שבע עשרה שעות טיסה מהמרחב המוגן הסמוך יכולות לספק) ש-42 שנות מתח הן משהו שמשפיע גם על המלתחה שלך.
את אולי חושבת שאת יכולה לחיות שנים בין אזעקה לאזעקה, עם מפתחות למקלט שנמצאים קבוע בצרור ומסכות אב"כ שצריך להחליף אחת לכמה עונות, ובמקביל להצליח לנהל ארון אסקפיסטי של בחורה פריזאית, ארון המשופע בחולצות פסים ומעילי טרנץ' קוסמופוליטיים. אבל כשמסתכלים ממש מקרוב על הבחירות האופנתיות שאת עושה (וכשאני אומרת "את" אני מתכוונת "אני"), אין שאלה בכלל: ברור כשמש תל אביבית ביולי שאת ישראלית:
> את הולכת רק עם נעליים שטוחות, כי נעלי עקב זה לבחורות עם שלווה פנימית שטרם יצא להן לשעוט אל עבר המרחב המוגן הקרוב, או להימלט בספרינט מבית קפה כי המאבטח צעק: "כולם החוצה מהר".
> יש לך העדפה בסיסית למכנסיים, רצוי מבד קשיח וכביס. כזה שישרוד השתטחות על אספלט רותח בדרך לעבודה.
> את מעדיפה את התיק שלך על הגב או בהצלב, כי יותר קל לסחוב ככה את ערכת ההישרדות הקבועה שאת טורחת להסחב איתה לכל מקום.
> את אמנם לא משקיעה בסטים תואמים ויקרים של הלבשה תחתונה כמו הצרפתיות, אבל את מקפידה על תחתונים ייצוגיים (לא כי יש לך אספירציות רומנטיות חלילה. את יותר בעניין של ביקור לא צפוי במיון).
> את נוטה להעדיף גוונים שיגרמו לך להיבלע בקהל. זיכרון קולקטיבי של שנים בפוגרומים ובחדרי האוכל בקיבוץ לימדו אותך שמוטב להשתלב מלבלוט.
> את ישנה בבגדים.
> את לא ממהרת להוריד את החזיה כשאת מגיעה הביתה.
>>>
שומעים שאת ישראלית:
עם כל הרצון לשמוע קאנטרי או פולק בנסיעות, זה מה שאת (וכשאני אומרת "את", את כבר יודעת למי אני מתכוונת) שומעת בסוף.