עשו לי את השבוע

01 אוברול לבן
02 עציצון מוזהב
03 הצעת הגשה: להציב על המרפסת במליבו ולהסתכל על הגלים
04 קשה לראות את זה בתמונה, אבל אלה המכנסיים הכי מוצלחים שנתקלתי בהם לאחרונה
05 ואחד לשנה באה
06 מתחת לבגדי היוגה
07 חולצה לימים בהם מוטב היה להשאר בבית

>>>
אני שייכת למיעוט האנשים שאין ברשותם תמונה עם מר פרס ז"ל, אבל זה לא אומר שייחסך מכן הסיפור על הרגע בו הצטלבו דרכינו. זה סיפור שמשלב טפשת הריון, אנשים שעשו היסטוריה ואקססוריז.
מעשה שהיה כך היה:
כשנולד בני הצעיר, לפני כעשור וחצי, חשבתי שיהיה מיוחד מאד אם אקנה שרשרת עם שמות הילדים. מכיון שהסיפור מתרחש לפני יותר מעשור, שרשראות עם שמות באמת היו נדירות יחסית, אבל הצלחתי למצוא מעצבת שעובדת מהבית ועושה שרשראות כאלה. היא גרה בנווה אביבים ואני גרתי ברמת אביב הירוקה, כך שחשבתי שיהיה הגיוני לארוז את התינוק בחצי השעה היחידה ביום בה הוא לא ישן או ינק ולנסוע ללקט את השרשרת.
הנסיעה הקצרצרה היתה מורטת עצבים בדיוק כמו שנסיעה עם תינוק יודעת להיות, ולחניה בנווה אביבים הגעתי במצב סחוט רגשית. תחבתי את התינוק למנשא ונכנסתי לבניין. דלת האינטרקום היתה פתוחה, כך שעליתי ישר לקומה העליונה, בה התגוררה המעצבת.
כשיצאתי מהמעלית הייתי ממוקדת מטרה, אבל הצלחתי להבחין בחצי עין בגבר צעיר שישב בחדר המדרגות ליד שולחן כתיבה.
שולחן כתיבה בחדר המדרגות? חשבתי לעצמי. הנה לכם דרך יצירתית לפתור בעיית מקום בדירות עירוניות!
התקדמתי לעבר הדירה, כשהבחור, שמבחינתי עשה שיעורים בחדר המדרגות, זינק לעברי.
"לאן את חושבת שאת הולכת?", שאל.
"לא שזה עניינך", השבתי, "אבל אני בדרך לדירה X לקנות תכשיטים".
"בדירה X", הוא אמר, "גרים סוניה ושמעון פרס. אני המאבטח שלהם ולא נראה לי שהם מוכרים תכשיטים".

>>>
בשבועיים האחרונים ראיתי את כל העונות של הויקינגים. עשיתי הפסקה בצפיית הבינג' רק כדי לראות את הפרק החדש של העונה החדשה של האנטומיה.
בפרק הראשון של העונה ה-13 אלכס מתמודד עם העובדה שהוא חבט בדה לוקה בסוף העונה הקודמת.
הכל עניין של עיתוי:
לו רק היה אלכס מגיע עשרים דקות (או אלף ושלוש מאות שנה) קודם, היה יכול לפצח את ראשו של דה לוקה בגרזן וכולם היו ממשיכים לאכול את ארוחת הערב.