סיפור אהבה עם סודה לשתיה

בפינטרסט גם ניקיון הוא ארוע אסתטי (התמונות מפה, מפה ומפה).

>>>
סיפור אהבה עם סודה לשתיה
(טקטס שצורף לכתבה של דניאל פסו על משפיעניות ניקיון בלאשה. אפשר לקרוא לזה סיפור אישי עם יותר מדי מידע)

בילדותי הוריי לא ניקו את הבית בעצמם. היתה להם עוזרת. הם היו מהאנשים שלקחו את קונספט העוזרת לקצה, משל התגוררו באחוזת דאונטון ולא בגבעתיים: אם במקרה היה נשמט מידם גרב ביום ראשון, הגרב היה מחכה במקום נחיתתו עד הגעתה של העוזרת בשלישי. גדלתי ללא הבנת הקשר בין ניקיון הבית לדייריו. כאילו חוק עלום אסר על הדיירים לעסוק בניקיון הבית – מלאכה מסתורית שהושארה בידיהן של נשות מקצוע בעלות מיומנויות שאין לדעת היכן רכשו. לצבא הגעתי עם אפס ידע בניקיון ושם לימדו אותי חברותיי למגורים שאין מה לדאוג זה לא מסובך כלל וכלל: צריך רק לשפוך קצת שמפו פינוק לדלי מים ולהעביר סמרטוט על הרצפה. ניקיון חדרי הרחצה המשותפים שלנו לא כלל חומרי ניקוי (ממילא הרצפה מכוסה בסבון), שם הסתפקנו במגב והבעות גועל. בדירה הראשונה שלי בתל אביב העמקתי את ידיעותיי בתחום הניקיון באמצעות צפייה בשותפותיי (שלום לך אקונומיקה, מתברר שלא צריך רישיון כדי להשתמש בך) וכשפגשתי את בעלי, אדם עם דוקטורט בתחום הספונג׳ה אותו הרוויח ביושר באוניברסיטת העל שהוקמה על ידי חמותי, כבר הרגשתי שייכת לליגה של הבוגרים, אלה שיודעים לסחוט סמרטוט ומבינים לעומק את לוגיקת הטענת המדיח. ובכל זאת דבר לא הכין אותי לפגישתי הראשונה עם משפיעניות הניקיון: אלה שגם ממש ממש טובות בזה וגם ממש נהנות מזה, אלה שהופכות את הניקיון לפעילות יצירתית ומדיטטיבית. אותי לא תתפסו מול משפיעניות סדר, לא ולא, זו מחילת ארנב שאין לי עניין להיכנס אליה (אני בקבוצת סיכון ויש סיכוי שאם אפול לשם אמצא את עצמי לא קונה גזר כי הוא לא מתאים לסקאלת הצבעים של סידור המקרר) אבל משפיעניות הניקיון? אין בנמצא תוכן מרגיע יותר. צפו בהן, שופכות סודה לשתיה וחומץ לתוך הכיור ותוך שניות גורמות לו להראות יותר חדש מחדש. הנה הן, מנקות את המסילה של דלתות המרפסת, גיבורות על שכמותן. הו! מישהי פה מתקרבת אל דלתות מכונת הכביסה כשרק מברשת שיניים בידה! הישענו לאחור כי בשניות הקרובות אתן עומדות להשתכנע שהעולם הוא מקום טוב או לפחות הגיוני. עולם שבו עם קצת סודה לשתיה וחומץ אפשר להתמודד עם כל אתגר שיש לחיים להציע.

>>>
אין לי המלצות על משפיענית ספציפית, אני אוהבת לצרוך את הסרטונים האלה כמו שאני אוהבת לראות בנות גילמור. הנה סרטון שאני אוהבת במיוחד והוא שמור לי באינסטגרם על תקן תוכן מרגיע לימים קשים (בתגובות שם כולם מסבירים שזה עושה נזק לצנרת, אין לי מושג, אינני כימאית).

>>>
בניינטיז הייתי שלומי שבן בשיר הזה – מנסה לראות עוד פרק של בברלי הילס 90210, כשאנשים עמוקים בחיי מנסים לנהל איתי שיחה על אמנות. בכל מקרה, גם היום אני רוצה לרצות לדבר על דברים חשובים אבל בדיוק מישהי באינסטגרם זורקת שני חצאי לימון ומשחת שיניים למכונת הכביסה.