מה אתן רואות ואחרים מפספסים?

Look for what you notice
but no one else sees
המשפט הזה מופיע בספר The Creative Act: A Way of Being של ריק רובין. כשהשקנו את קולקציית המשקפיים המשותפת של המשקיפה ושלי, בחרנו במשפט הזה ללוות את הקולקציה: הוא מופיע על הסימניות שמקבלת כל מי שקונה משקפיים והוא מלווה פרויקט שמופיע אצלי באינסטגרם בחודשים האחרונים במסגרתו אני מצלמת אנשים שאני מעריכה עם משקפיים מהקולקציה ושואלת אותם מה זה הדבר שהם רואים ואחרים אולי מפספסים.

>>>
מה אתם רואים ואחרים מפספסים, סיכום ביניים: האנשים שצילמתי בינתיים, המשקפיים שהם בחרו והתובנות שלהם

גל סלע (כל התמונות פה)
לוקשיין: ליד הכאילו דירה של קארי בראדשו, בית הקפה בצ׳לסי הוטל, ברוקליןם ברידג׳ פארק.
לפני תשע שנים גל עברה מתל אביב לניו יורק. הם גרים בברוקלין ובקטסקילס, קרוב לבית נוסף שהם משכירים באיירבנב (בקרוב יהיה עליו פוסט נפרד, כי יצא לי להיות שם. ככה הכרנו, כשחושבים על זה). ההתמחות של גל היא בשילוב כל מה שקשור בחוויית אירוח, נדל״ן והפקה. היא עבדה שנים ב-wework והיום היא דירקטורית בכירה ב-alfred. בנוסף לכל אלה יש לה גם מותג משלה – סלסלה – של סלסלות מתנה עם תוצרת ישראלית .
מה גל רואה ואחרים מפספסים: ״אולי אגדיר את זה בתור ״אוצרות של חוויות״, אני משקיעה בפרטים הכי קטנים, כל מה שאני מאמינה שיעשה את ההבדל, כל מה שיהפוך משהו בנאלי למיוחד וייתן תחושה אותנטית ואישית״.
המשקפיים: ג׳ולס שמש בגוון אוליב.

>>>

איל דה ליאו (כל התמונות פה)
לוקיישן: הג׳ורג׳ בתל אביב.
אייל דה ליאו הוא שם שכל מי שמתעניינת בתרבות מכירה: הוא היה עיתונאי, בלוגר (״הגרסייונר״, יחד עם סהר שלו), נספח תרבות של ישראל בהולנד, ממקימי מוזיאון העיצוב בחולון ונציג ׳סוהו האוס׳ בתל אביב. היום הוא סמנכ״ל מותג בחברת אלקו הוספיטלטי שעובד בג׳ורג׳ תל אביב – מרחב אירוח שנפתח לאחרונה אחרי שנים של מחשבה ותכנון.
מה אייל רואה ואחרים מפספסים: ״אני לא יודע אם אחרים מפספסים אבל אני רגיש מאד לאנרגיות של אנשים ומקומות.״
המשקפיים: הארי שמש בגוון מעושן.

>>>

תמר מרקוביץ׳ (כל התמונות פה)
לוקיישן: סיקס סנסס שחרות.
תמר התחילה את דרכה המקצועית בעולמות התוכן והתקשורת באופנה: במשך יותר מעשור היא היתה סטייליסטית ומלבישה, כתבה במגזינים והיה לה מותג משלה (שכיכב פה בפוסט ב-2016). היום היא מנהלת התוכן של הסיקס סנסס ובמקביל ממשיכה לכתוב (רומן הביכורים שלה ייצא בהמשך השנה).
מה תמר רואה ואחרים מפספסים: ״אני תמיד שמה לב למה שאנשים מרגישים כלפיי. ולכל מי שאומר שהוא היה בוחר בכוח העל של קריאת מחשבות לו היתה ניתנת לו הבחירה אני אגיד שזה הדבר האחרון שאדם צריך בעולם, אבל זה מייצר עור של פיל, וזה עוזר בחיים. דבר נוסף שאני שמה לב אליו ואולי אחרים מפספסים הוא צפיפות הכותנה באריגים שאני לובשת או ישנה עליהם. מרגע שמתחילים להבחין בזה אין דרך חזרה והחיים נהיים יקרים יותר.״
המשקפיים: ג׳ולס שמש בגוון טופי.

>>>

איתי יעקב (לכל התמונות).
לוקיישן: הספריה הלאומית בירושלים.
צריך להציג את איתי יעקב? לא נראה לי, ובכל זאת: עיתונאי ב-ynet, מרצה להיסטוריה של אופנה בבצלאל, אוצר אירועי תוכן ועושה עוד דברים כמו להפעיל את הבלוג הירושלמי ״תביאו משהו חם״ על אירועי תרבות ואנשים בעיר הקודש (אליה עבר לפני שבע שנים) וללמד עברית בהתנדבות נשים פלסטיניות ממזרח ירושלים: ״כולם בטוחים שאני גר בירושלים וחי בתל אביב, אבל תל אביב אוברייטד. פעם מעצבת האופנה אילנה אפרתי סיפרה לי שכשהיא הולכת ברחוב בתל אביב היא מסתכלת על העצים, כי כל השאר מכוער נורא. זה לא המקרה בירושלים, שכדי לראות את היופי שבה צריך זוג עיניים, אבל גם (קצת) חזון. בימים אלה אני מנסה, כמו כולם, לנשום עמוק, לנוח ולדאוג לא להשתגע. הגבול שברירי ודק״.
מה איתי רואה ואחרים מפספסים: ״לדאבוני, אני תמיד רואות עוולות חברתיות, חוסר צדק וגזענות. אבל אני משתדל גם לראות יופי באנשים, מקומות, בגדים, בדברים שבורים ובעליבות מפוארת. מזל מאזניים קלאסי חמוש במשקפיים עם עדשות ורודות״.
המשקפיים: הארי שמש בגוון טורטואז עם עדשות ורודות.

>>>

מאיה ספיר (כל התמונות פה).
לוקיישן: ״המשקיפה״ באוסישקין 98 ברמת השרון.
מאיה הקימה את ״המשקיפה״ לפני כ-13 שנה, ואני הפכתי כמעט מיד ללקוחה (אז היא עוד עבדה מהבית). היא אופטומטריסטית משנת 1994 ובחנות שלה אפשר למצוא, חוץ מבדיקות מוקפדות והתאמות מלאות טעם, גם את מותגי האינדי שהיא מייבאת (תמיד בבלעדיות) ואת מותג הבית שהיא מעצבת ושאת הקולקציה האחרונה שלו עיצבנו יחד.
מה מאיה רואה ואחרים מפספסים: ״כשזה מגיע לבחירת משקפיים, או כל דבר אחר בעצם, אפשר ורצוי לשחק עם איך שאת נראית או מתלבשת, בלי לפחד מה יגידו. זה לא דורש אומץ, זה דורש חיבור לעצמך.״
המשקפיים: ג׳ולס שמש בגוון פאודר.

>>>
רק הגיוני שיהיה פה שיר מאלבום שריק רובין (זה מהמערכה הראשונה) הוא המפיק המוזיקלי שלו (במקרה זה גם אחד השירים האהובים עלי).
מה שנקרא נ.ב: הבלוג יוצאת לחופשת קיץ קצרצרה. מי שממש מתגעגעת מוזמנת לאינסטגרם.

They've been sayin',You're sophisticated
They're complainin', overeducated
You are saying all the words I'm dreaming
Say it after me